סלאמה נ' עליאן ואח'

פסק דין

לכאורה תובענה זו עוסקת במחלוקת "רגילה" בין שני בעלי רכב, כאשר כל אחד מהצדדים טוען כי הצד השני הוא הוא האשם בתאונה שאירעה.

התובעת טוענת כי רכבו של הנתבע 1 פגעה ברכבה, אשר חנה בחניה, מתחת לביתו של הנתבע.

הנתבע 1 מצידו טוען כי האשם בקרות התאונה רובץ לפתחו של הנהג ברכבה של התובעת, שכן רכבה של התובעת לא עמד בחניה לשיטתו , אלא תוך כדי נסיעה לא זהירה, פגע ברכבו של הנתבע.

אך במחלוקת זו קיים גורם נוסף והוא הנתבעת 2, חברת הביטוח שבאמצעותה מבוטח רכבו של הנתבע 1 (להלן: "חברת הביטוח"). חברת הביטוח מצידה טוענת כי לא התרחשה מעולם תאונה בין הצדדים, וכי התובעת והנתבע 1 חברו יחדיו, כדי לקבל כספים שלא כדין מחברת הביטוח.

העובדות המוסכמות:

התובעת היא הבעלים של רכב מסוג פולקסווגן מ.ר. 9487357 (להלן: "הפולקסווגן").

הנתבע 1 הוא הבעלים של רכב מסוג מיצובישי מ.ר. 9066902.(להלן: "המיצובישי")

רכבה של התובעת היה במועד קרות התאונה ברשותו של קרוב משפחתה מר ג'יהאד סלאמה, אשר גם ניהל את ההליך מטעמה בבית המשפט.

הנתבע 1 הינו חרש אלם,והתקשורת עימו באולם בית המשפט היתה בעזרת מתורגמנית משפת הסימנים.

מר סלאמה והנתבע 1 הינם שכנים, וכאמור התאונה שהם טוענים לה התרחשה בסמוך לביתם, ובנקודה שאפשר לצפות בה ממרפסת ביתו של הנתבע 1.

מוסכם כי הפולקסווגן אכן נפגע, והנזקים שנגרמו לתובעת הינם כמפורט בדו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה. לעניין הנזק, חברת הביטוח חולקת אך ורק על גובה שכר הטרחה ששולם לשמאי הביטוח.

הנתבע 1 לא צירף דו"ח שמאי אך הציג בדיון השני שהתקיים בפני, סרטון וידיאו, שצולם במכשיר טלפון סלולרי, ובו מתועדות הפגיעות לכאורה במיצובישי.

המחלוקות:

המחלוקת הראשונה והמרכזית היא האם בכלל ארעה תאונה, בין הרכבים דנן.

ככל שיקבע כי ארעה תאונה, יש לבחון את החבות לקרות התאונה.

ככל שיקבע כי האשם בתאונה הוא הנתבע 1 יש להכריע בעניין הנזק שנגרם לתובעת ובמקרה זה, גובה שכר טרחת השמאי, הראוי.

המסגרת הנורמטיבית:

סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח התשמ"א- 1981 קובע:

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב) או שהמוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחבותו".