סלאמה נ' מועצה מקומית משהד ואח'

החלטה

1.בפניי בקשה מטעם התובע להתיר לו לחזור בו מן ההסכמה הדיונית שהושגה בדיון מיום 12.7.10, בהתאם להצעת בית המשפט, ולפיה תוכרע שאלת החבות בדבר קיום חובה מצד מי מהנתבעים לעריכת ביטוח תאונות אישיות לתלמידי הנתבעים 2-3, אשר פועלים בשטחה של הנתבעת 1, ללא שמיעת ראיות ולאחר הגשת סיכומים.

2.לטענת ב"כ התובע, במהלך הכנת הסיכומים מטעמו התברר להם כי לא ניתן יהיה לסיים את המחלוקת בסוגיית החבות ללא שנשמעו עדויות מטעם הצדדים, והם מפרטים כמה טעמים לדבר: חלק מטענות התובע קשורות לכך שהנתבעים, או מי מהם, לא יידעו את הורי התובע בדבר העדר כיסוי ביטוחי (וזאת מעבר לטענות בדבר עצם החובה לדאוג לקיומו של כיסוי ביטוחי); הסוגיה הנדונה שבמחלוקת איננה משפטית גרידא אלא "מצריכה בירור עובדתי מקיף"; הנתבעים מטילים איש על רעהו את החובה לבטח את התלמידים והנתבעים 2-3 מעלים טענה עובדתית לפיה בכל שנה הם מבקשים מהורי התלמידים לשלם את סכום ההשתתפות הביטוחי אולם ההורים מסרבים בטענה כי לידיהם מבוטחים דרך הנתבעת 1; לא ידוע לתובע אם הנתבעת 1 היא המממנת ו/או המחזיקה ו/או המפקחת של בית הספר שבבעלות הנתבעים 2-3; בכל פסקי הדין עליהם ביקש התובע להסתמך בסיכומיו נשמעו עדויות.

3.הנתבעת 1 לא הגישה תשובה.

4.הנתבעים 2-3 הגישו תשובה ארוכה, ובהמשך בקשה לצרף תשובה משלימה – בקשה אשר נעתרתי לה ואפשרתי הכנסת התשובה לתיק.

5.לא מצאתי בתשובה כל הנמקה המצדיקה דחיה של הבקשה. רובה של התשובה הארכנית עוסק בעניינים אשר אינם רלבנטיים לבקשה במישרין. חלקים נרחבים הוקדשו לטיעון לגופו של עניין במסגרתו נטען מדוע אין חלה על הנתבעים 2-3 חובה לבטח תלמידים (עמ' 3-5); חלקים אחרים הוקדשו לציטוט תקנות שונות (עמ' 6-7); חלק מן האסמכתאות אליהן הפנתה התשובה עסקו בבקשה לחזרה מהסכם פשרה – ולא מהסדר דיוני (למשל, ע"א 5914/03 שוחט נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (1.5.05)); חלק אחר עסק בבקשה לחזרה מהסדר דיוני לאחר שכבר ניתן פסק דין (למשל, ע"א 8745/04 שם טוב נ' רבינוביץ (20.2.06)).

6.אף שספק רב בעיניי אם אכן תצמח תועלת כלשהי משמיעת עדויות בתיק זה, הרי שדין הבקשה להתקבל.

7.בבש"א (מחוזי, חיפה) 1921/99 לידאווי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, תק-מח 99(2) 351 נדונה באופן ממצה סוגיית חזרה מהסכמה דיונית – שם דובר בבקשה לחזרה מהסכמה להכרעה לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984 - ונקבע כי:

"מקום בו אחד מבעלי הדין נתן הסכמתו לקיום הדיון בדרך זו, ולאחר מכן חזר בו, ראוי ונכון שבית-המשפט יאפשר לאותו בעל דין לחזור בו מהסכמה כזו, שכן קיומה של ההסכמה הוא תנאי מוקדם למתן פסק-דין... ואם ההסכמה תחילה ניתנה ולאחר מכן נשללה, פשיטא שאין היא קיימת עוד".

אולם גישה זו יש לנקוט רק לפני שמי מהצדדים שינה מצבו לרעה בהסתמך על ההסדר הדיוני ולפני שהחל הדיון לגופו של עניין.

8.בענייננו, ההסדר הדיוני הושג ביום 12.7.10 ובקשת התובע לחזור בו מן ההסדר נסרקה ביום 8.8.10. בין לבין חלף פרק זמן קצר ביותר. טרם הוגשו סיכומים ע"י מי מהצדדים. טרם הוגש מסמך כלשהו ע"י מאן דהוא (השווה: בר"ע (י-ם) 360/08 גרוס נ' רייכמן, (24.2.08), שם הוגשו תצהירים ע"י שני הצדדים וכן עיקרי טיעון ע"י אחד הצדדים).

הנתבעים 2-3 אמנם טענו בעלמא כי כתוצאה מביטול ההסדר הדיוני ייגרם להם נזק, אולם לא השכילו להצביע על נזק מעין זה או להראות כי אכן ייגרם נזק כלשהו מניהול התיק בדרך המותווית בסדרי הדין האזרחי.

9.לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומתיר לתובע לחזור בו מן ההסכמה הדיונית.

10.קדם משפט יתקיים כמתוכנן.

ניתנה היום, כ"ט תשרי תשע"א, 07 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: