סלאמה נ' מדינת ישראל

החלטה

מבוא:

בפני בקשה לביטול פסילה מנהלית על פי סעיף 48 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א – 1961, החלטת הפסילה נמסרה למבקש ביום 23.12.13 וזאת בשל עבירה לכאורה של חציית קו הפרדה רצוף וביצוע אכיפה מסוכנת.

שני שיקולים מנחים את בית המשפט בדיון בבקשה זו. ראשית קיום ראיות לכאורה בדבר אשמתו של המבקש, ושנית, האם יש בהמשך נהיגתו, כדי לסכן את שלום הציבור.

באשר לראיות לכאורה:

תיק המשטרה הוגש לעיוני. מעיון בו עולה כי סייר אוויר שטס במסוק במזג אוויר טוב וללא עננים, ראות טובה וברורה הבחין ברכב מסחרי לבן גדול יוצא לאכיפה בקו לבן ועוקף לפחות 10 רכבים בפס לבן וברור, תקין ובעיקול ואז הבחין בניידת 289 שהגיעה מול הנהג ונאלצה להאט מהירותה, כאשר המסחרית הבחינה בניידת חזרה לנתיב שלה. הסייר עלה במכשיר הקשר מול הניידת תוך שהוא מלווה את הרכב האמור ושומר קשר עין רצוף עם הרכב מרגע ביצוע העבירה ועד עצירתו על ידי הניידת. לאחר מכן וידא כי זה הרכב שאכן ביצע את העבירה ומסר לו את הפרטים מיקום העבירה ושעת העבירה.

יתרה מזו, בחומר החקירה נזכר ששוטר שהיה בניידת שהבחין ברכב מגיע מולו כשהוא עוקף רכבים וגרם להם להאט בנסיעתם.

כן צויינה תגובת הנהג: "אתה צודק, תרחם עלי...".

אין ספק כי כאשר עסקינן בראיות לכאורה הרי אלו קיימות.

נכון הדבר שזכותו של המבקש להעלות את טענותיו לעניין בעיתיות בראיות לכאורה כפי שטענה ב"כ בפני, אם וכאשר יבחר לכפור באשמתו, אך זאת במסגרת ההליך העיקרי.

בשלב זה של הדיון שהינו שלב מקדמי, בית המשפט קובע כי די בחומר הראיות כאמור מעל, כפי שמופיע בתיק המשיבה, על מנת לקבוע שבידי המשיבה ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להביא להרשעתו של המבקש בדין.

באשר למסוכנות:

מסוכנות המבקש נלמדת מנסיבות ביצוע העבירה ועברו. נוהג משנת 1968 ולחובתו 114 הרשעות תעבורה קודמות, אין ספק שמדובר בעבר מכביד ואף מחפיר.

כמו כן ניתן ללמוד על מסוכנות מעצם העבירה עצמה. עקיפה מעבר לקו לבן רצוף שמספר רב של מכוניות בעיקול ששטח הראיה מוגבל, וגרימה לרכב להאט ונדמה כי רק בדרך מקרה לא נגרמה תאונת דרכים.

נסיבות אלו מעידות על נהג מסוכן לציבור בנהיגתו.

עוד אציין כי אין להקל ראש בשלילת רישיון נהיגה לשלושים ימים, אשר יכולה להיות להם פגיעה בפרנסת המבקש ופגיעה קשה לא פחות באורחות חייו, אולם המחוקק בחר להטיל מגבלה זו על מנת להילחם בעבירות התנועה ובקטל המתרחש בכבישים ומדובר בפגיעה סבירה, מידתית וקצובה ביחס לחומרת העבירה המיוחסת למבקש.

עיינתי גם במסמכים שהוגשו לי לגבי מצבה של משפחת הנאשם, מצבם הקשה של ילדיו ואולם, החלטתי שלא לקבל את הבקשה לביטול הפסילה ואף לא לקצר התקופה שכן לטעמי האינטרס הציבורי של נהיגה בטוחה בדרכים לא אמור לסגת לפני האינטרס הפרטי של הנאשם.

כאמור לעיל, נחה דעתי, כי קצין המשטרה פעל כדין ובסמכות, ובביטול הפסילה המנהלית, תהא פגיעה בביטחון הציבור.

סיכום:

לאחר ששקלתי את מכלול הטענות והשיקולים, לא שוכנעתי, כי יש בפני נסיבות אשר מצדיקות ביטול פסילת רישיונו של המבקש או קיצור התקופה ומצאתי, כי לא נפל פגם בשיקול דעתו של קצין המשטרה אשר הורה על פסילת רישיונו של המבקש.