סלאמה נ' יוספזון ואח'

פסק דין

ראשיתה של תביעה זו בבקשה לביצוע שיק משוך מחשבון הנתבעים, בסכום של 50,000 ₪, זמן פירעון ביום 1/9/09, לפקודת התובע ( להלן – "השיק" ). לנתבעים ניתנה רשות להתגונן, לפי החלטה מיום 25/7/10. אין מחלוקת בין הצדדים כי התובע אינו צד לעסקת היסוד, שהייתה בין הנתבעים לבין צד שלישי, שאינו בעל דין כאן ( הצהרת ב"כ הנתבעים בישיבת יום 3/7/11, , וכן סעיף 19 לסיכומיו ).

טוען התובע כי הוא קיבל את השיק מאחר, בעד ערך ובתום לב, כשהוא תקין לפי מראהו, בטרם הופקד בבנק ובטרם ניתנה עליו הוראת ביטול ע"י הנתבעים, ומבלי שיידע על הסכסוך הכספי שבין הנתבעים לבין הצד הישיר לעסקת היסוד, ומשכך, הוא אוחז כשורה בו.

טוענים הנתבעים לכישלון תמורה מלא, משלא קיבלו כל תמורה כנגד מסירת השיק לצד הישיר לעסקת היסוד, וכי התובע אינו אוחז כשורה בשיק, מכיוון והוא קיבלו לידיו כשהוא לא תקין לפי מראהו, ולאחר שכבר ניתנה לגבי השיק הוראת ביטול, והיה על התובע, כחלפן כספים, לבדוק את כשירות השיק, שעה שמדובר בשיק בסכום של 50,000 ₪. משכך, עומדת להם כנגד התובע טענת ההגנה של כשלון תמורה מלא, וכל הגנה שהייתה להם כנגד הצד הישיר לעסקה. כן נטען ע"י הנתבעים כי הנתבעת 2 אינה חבה לפי השיק, משאינה חתומה עליו.

בתום שמיעת עדויות התובע והנתבע 1, הוגשו סיכומי הצדדים, בכתב.

אכן, שמה של הנתבעת 2 מופיע על גבי השיק, יחד עם שמו של הנתבע 1. יחד עם זאת, עובדה זו אין בה כדי להקים חבות על הנתבעת 2, שכן, לא רישום שמו של בעל החשבון על גבי השיק הוא המקים חבות, אלא חתימתו על השיק, זאת, בהתאם למצוות המחוקק, בפקודת השטרות, לפיה, בהעדר חתימה אין חבות ( סעיף 22 לפקודה ). ואכן, עיון בשיק מגלה כי הנתבעת 2 אינה חתומה עליו, אלא אך הנתבע 1. כמו כן, לא הוכח ע"י התובע קיומה של הרשאה מיוחדת מאת הנתבעת 2 לפיה היא ערבה או חייבת לפי השיק, גם לפי חתימת הנתבע 1 בלבד.

על כן, אני דוחה את התביעה כנגד הנתבעת 2.

בתצהירו ציין התובע כי, הוא מנהל משרד להמרת מט"ח וניכיון שיקים, וכי ביום 26/8/09 פנה אליו אחר בשם א.ז ( להלן – "א.ז" ), וביקש לבצע עסקת ניכיון שיקים, לשיק נשוא התביעה, הוא הסכים, ובתמורה להסבת השיק אליו הוא שילם לא.ז סכום של 49,000 ₪, והוא ערך חשבונית בגין עסקה זו ( החשבונית מיום 26/8/09 צורפה כנספח ג' לתצהיר התובע ). עיון בחשבונית המצורפת כנספח ג' מגלה כי, המדובר בטופס חשבונית ריק מכל רישום של פרטי צדדים ועסקה. התובע הסביר, בעדותו בפניי, כי, ייתכן ומדובר בהעתק של החשבונית, שעקב העברתו בפקסימיליה הפרטים שנרשמו בו לא נראים, בהיותו צילום של המסמך המקורי. התובע אישר, בעדותו בפניי, כי, החשבונית שהוגשה לבית המשפט וסומנה נ/1, היא אותה חשבונית שהעתקה צורף כנספח ג' לתצהיר התובע ( עמוד 6 שורות 14-20 לפרוטוקול ישיבת יום 3/7/11 ). עיינתי במסמך נ/1 ומצאתי כי, המדובר בחשבונית מספר 360, מאת התובע, שנערכה ביום 26/8/09, על סך של 49,000 ₪, לטובת מר א.ז. שוכנעתי כי טענתו של התובע, לפיה, הוא שילם לא.ז סך של 49,000 ₪, בעסקת ניכיון שיקים, במסגרתה הוא קיבל ממנו את השיק נשוא התביעה, ובהתאם, הוא ערך את החשבונית הנ"ל מיום 26/8/09, הינה מהימנה, כנה, עקבית, ונתמכת במסמך שסומן נ/1. על כן, הריני לקבוע כי התובע קיבל את השיק לפני מועד פירעונו, שחל ביום 1/9/09, כנגד ערך, היינו, בתמורה בסכום של 49,000 ₪, ששילם למר א.ז. יחד עם זאת, מתן ערך כנגד השיק אינו יסוד בלעדי ויחיד להגדיר את האוחז בשטר כאוחז כשורה. הוראת סעיף 28 (א) לפקודת השטרות קובעת כך:

" אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו

ובתנאים אלה :

...".

שטר הוא שלם שעה שעל גביו תועדו כל הפרטים המהותיים והחיוניים המנויים בהוראת סעיף 3 (א) לפקודת השטרות, לרבות שמו של הנפרע לפי השיק. היעדרו של שם הנפרע על גבי השטר מביא למסקנה כי השטר אינו שלם לפי מראהו, ומשכך, האוחז בו אינו אוחז כשורה, משלא התקיים אחד היסודות המהותיים וההכרחיים שבהוראת סעיף 28 לפקודה הנ"ל, היינו, היות השטר שלם ותקין לפי צורתו. בהתאם, התובע אינו אוחז כשורה.

בעדותו בפניי אישר התובע כי פרטי המוטב לא היה רשומים על גבי השיק במעמד סיחורו לידיו, בעסקת הניכיון, וכי הוא היה זה שהוסיף את החותמת של שמו, "יוסף סלאמה", על גבי השיק ( עמוד 5 שורות 8-11 לפרוטוקול ). בהיצמד להוראת סעיף 28(א) וסעיף 3 לפקודת השטרות, ומשקיבל התובע את השיק כשהוא נעדר שמו של הנפרע, שהוסף לאחר מכן ע"י התובע עצמו, הרי שהוא קיבל את השיק כשאינו שלם ותקין לפי מראהו, ומשכך, התובע אינו "אוחז כשורה ".

לציין כי עצם קבלת השיק ע"י נסב, כשהוא חסר פרט מהותי, דוגמת שמו של הנפרע, אין בה כדי להצביע על חוסר תום לב של הנסב, ואין בחסר זה כדי לעורר בלב מקבל השיק תמיהה או תהייה או חשד באשר למידת כשירותו וסחירותו של השיק או לטיב הזכות הקניינית של המסב בשיק. ולראיה, המחוקק, לפי סעיף 19 לפקודה, קבע מפורשות כי אוחז בשטר רשאי להשלים את החסר, ע"י השלמת פרט מהותי שנעדר ממנו, אם כי אין בכך כדי להביאו למעמד של אוחז כשורה. על כן, העובדה, לפיה, התובע השלים את החסר, עת רשם את שמו כנפרע לפי השיק, לאחר שזה הוסב אליו ממר א.ז, לא מוכיחה, כשלעצמה, כי התובע פעל בחוסר תום לב, וכי קינן בליבו חשד או תהייה שמא זכותו הקניינית של מר א.ז בשיק פגומה, או שכשירותו וסחירותו של השטר פגומות, מוגבלות ואף מבוטלות. התובע קיבל את השיק בטרם חלף מועד פירעונו, נתן תמורה כנגדו, בסכום של 49,000 ₪, מבלי שיהא על גבי השיק כל רישום המלמד כי השיק הוצג לפירעון וחולל, או שניתנה לגביו הוראת ביטול ( ראה לעניין זה העתק השיק המצורף לתצהירי הצדדים ), והוא קיבל את השיק כשעל גביו רשומים סכום השיק, זמן פירעונו, פרטי מושך החשבון וחתימתו של זה, היינו, שעה שרוב ועיקר הפרטים המהותיים נקובים בו. כל אלה מובילים למסקנה כי התובע קיבל את השיק בתום לב.

בתצהירו מיום 17/4/11 ציין הנתבע 1 ( להלן – "הנתבע " ) כי, הוא שימש כקבלן ראשי לעבודות בנייה, וכי בחודש מאי 2009 הוא פנה לא.ז , שהינו קבלן משנה, לשם ביצוע פרויקט בנייה בפתח תקווה, והוא מסר לא.ז 3 שיקים, כולל השיק נשוא התביעה, שזמן פירעונו הוא 1/9/09, לצורך הזמנת חומרי גלם ואחרים ( סעיף 5 לתצהיר ), אם כי הפרויקט הנ"ל בוטל, כחודש וחצי לפני זמן פירעון השיק, ובטרם החלו עבודות הבנייה, אז פנה הוא לא.ז בדרישה לקבל את השיקים שלו בחזרה, אך זה התחמק ממנו, ובסופו של יום מסר לו א.ז, במקום שלושת השיקים הנ"ל, שני שיקים חלופיים של החברה שלו, ה. זיאדה בניה וגמר ובע"מ, שזמן פירעונם חל לפני יום 1/9/09 ( סעיף 8 לתצהיר ונספח ב' לתצהיר ). כן הוסיף הנתבע כי, לאחר שהשיק הראשון של א.ז, שזמן פירעונו חל ביולי 2009, לא כובד בבנק, נתן הנתבע, ביום 29/7/09, הוראת ביטול לשלושת השיקים שמסר לא.ז, כולל השיק נשוא התביעה. הנתבע צירף לתצהירו העתק של הוראת הביטול הנ"ל ( נספח ג' לתצהיר ). על התיאור הנ"ל שב התובע בעדותו בפניי.

אכן, הוראת ביטול לשיק נשוא התביעה ניתנה ביום 29/7/09, כחודש לפני זמן פירעונו של השיק, שחל ביום 1/9/09, ולפני סיחורו לתובע, במסגרת עסקת ניכיון השיקים, ביום 26/8/09. יחד עם זאת, אין בעובדה, לפיה, הנתבעים ביטלו את השיק במועד שלפני מועד פירעונו ולפני סיחורו לתובע, כדי להוכיח כי התובע, במעמד הסבת השיק לידיו, ידע או היה עליו לדעת כי ניתנה לגבי שיק זה הוראת ביטול, וכי קיימת מחלוקת בין המסב, מר א.ז, לבין המושך, הנתבעים, במסגרת עסקת היסוד שביניהם, שעה שהתובע אינו צד קרוב וישיר לעסקת היסוד, לא הוכח כי ידע על פרטיה או על המחלוקת שבין הצדדים הנ"ל או על כשלון התמורה המלא הנטען. כאמור, לא היה כל רישום על גבי השיק, המלמד, במעמד סיחורו לתובע, כי הוא בוטל או חולל בהעדר כיסוי מספיק או מסיבה אחרת.

זאת, בצד העובדה שאינה במחלוקת, לפיה, סחירותו של השיק לא סויגה ולא הוגבלה על ידי מושך השיק, הנתבעים, ברישום על גבי השיק עצמו, היינו, למוטב בלבד או בהגבלה אחרת של סיחורו. מאותם נימוקים, אין בפרסום הודעה בעיתון, כפי שנעשה על ידי הנתבעים, כדי להביא למסקנה, לפיה, התובע קרא מודעה זו וידע על הסכסוך הכספי שבין הצדדים לעסקת היסוד, הנתבעים וא.ז, וכי ידע כי הוראת ביטול לשיק, בטרם סוחר לידיו.

הנתבעים, הטוענים לכישלון תמורה מלא ומוחלט, בכך, שא.ז לא נתן להם כל תמורה כנגד השיק נשוא התביעה, וכי הגנה זו כנגד מר א.ז יפה גם כנגד התובע, שאינו אוחז כשורה, נמנעו מלהעיד את מר א.ז כדי להוכיח טענה מהותית זו. מר א.ז הינו עד מהותי, לעניין טענה זו של כשלון תמורה מלא ומוחלט, בהיותו הצד הישיר והקרוב לעסקת היסוד, במסגרתו נמסר השיק לידיו, וחרף זאת, נמנעו הנתבעים מלהעיד אותו, ללא הסבר מניח את הדעת. טענתם של הנתבעים לביטול ההסכם שבינם לבין א.ז לביצוע פרויקט בפתח תקווה, ולכך שהשיק נשוא התביעה בוטל על ידם בטרם ניתנה להם כל תמורה מאת א.ז כנגדו, לא נתמכה בכל ראיה שהיא, כאשר הראיה העיקרית לעניין זה הינה עדותו של א.ז, שלא הובאה על ידם. העובדה, לפיה, הם מחזיקים בשיקים מאת א.ז, בטענה כי המדובר בשיקים חלופיים, במקום השיקים שהם שילמו לו, כולל השיק נשוא התביעה, ושבוטלו בעקבות ביטול הפרויקט, אין בה כדי להוכיח נסיבות הסבת שיקים אלה של א.ז לידיהם, משלא הוכיחו את הטענה, לפיה, אלה נמסרו להם במקום השיק נשוא התביעה ושני השיקים האחרים, שבוטלו על ידם.

משכך, שוכנעתי כי הנתבעים לא הוכיחו את טענתם לכישלון תמורה מלא, טענה בעלת זיקה לעסקת היסוד שבינם לבין א.ז, לגביה לא הוגשה כל ראיה, הן באשר לטיב ההסכם שהיה ביניהם, הן באשר לביצועו של ההסכם או לביטולו של הפרויקט, והן לגבי היקף העבודות שבוצעו על ידי א.ז, אם בכלל, ולנסיבות מסירת שני השיקים שלו לנתבעים.

למעלה מכך אציין את עדות הנתבע, לפיה, כנגד שלושת השיקים שהוא נתן לא.ז ( כולל השיק נשוא התביעה ) ואשר לא הוחזרו לו בעקבות ביטול הפרויקט, הוא קיבל מא.ז שני שיקים, בסכום של 115,000 ₪ כל אחד ( סעיף 10 לתצהיר מיום 28/3/10, סעיף 8 לתצהיר מיום 17/4/11, ועמוד 7 שורה 8-9 לפרוטוקול ישיבת יום 3/7/11 ). בעדותו בפניי העיד כי: