סלאם נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.בפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995 על החלטת ועדה רפואית לעררים מיום 26.7.12 (להלן - הועדה).

2.הועדה, שהורכבה ממומחים בתחומי האורטופדיה, כירורגיה ופסיכיאטריה, התכנסה בעקבות ערר הנפגע לדון בשיעור הנכות שנותרה למערער בעקבות הפגיעה מיום 7.9.2011, במהלכה נפגע בכף רגל שמאל. הועדה קבעה כי למערער נותרו 20% נכות זמנית לתקופה 8.12.11 עד 31.1.12, 10% נכות זמנית לתקופה 12.12 עד 31.3.12 וכי לא נותרה נכות צמיתה המזכה באחוזים בעקבות הפגיעה.

3.לטענת המערער נפלו בהחלטת הועדה מספר טעויות משפטיות, והן: התעלמות הועדה מהכאבים מהם סובל המערער, התעלמות הועדה מכך שטרם הפגיעה לא סבל המערער ממגבלות כלשהן, היעדר ציון טווחי התנועה בבדיקות הועדה, טעות בקביעת הועדה כי אין עדות לחבלה גרמית וזאת בניגוד למסמך סיכום האשפוז.

4.מנגד, טוען המשיב כי החלטת הועדה מנומקת ומפורטת, כי הועדה אינה מחויבת לציין את טווחי התנועה במעלות או בסנטימטרים דווקא, כי הועדה קובעת במפורש שלא נותר שבר ולכן אין מקום לקבוע נכות בשל הפגימה הגרמית.

5.עיון בפרוטוקול מעלה כי הועדה עיינה בערר הנפגע, וכן בתעודת חדר המיון, פענוח צילום כף הרגל והקרסול וכן בסיכומי ביקור של הנפגע אצל אורטופד. עוד עולה מהפרוטוקול שהועדה ערכה בדיקה קלינית וציינה ממצאיה בנוגע להיקף השוקיים, טווחי התנועות, פירוט ממצאי בדיקת CT וצילומי רנטגן.

6.באשר לטווחי התנועה הועדה ציינה כי "טווחי התנועה בקרסוליים שווים ותקינים ומלאים בלי הגבלה בתנועות הסובטלריות". אין ממש בטענה כי על הועדה לציין את טווחי התנועה באופן מפורט בסנמטרים או מעלות, ודי בממצאים שצוינו על ידי הועדה, במיוחד שעה שפריטי הליקוי הרלוונטים באשר לפגיעה בתנועות כף הרגל והקרסול בתוספת לתקנות הנכות מעבודה אינם מציינים את מידת ההגבלה בסנטימטרים או במעלות.

7.כן אין ממש בטענה שהועדה התעלמה מכך שהמערער סובל מכאבים ומכך שטרם הפגיעה לא סבל ממגבלות כלשהן, שכן כאבים כשלעצמם אינם מצדיקים קביעת דרגת נכות בהתאם לתוספת לתקנות הנכות מעבודה.

8.באשר לממצאים שעלו מתוך בדיקות ההדמיה– הועדה מציינת כי בבדיקת ה- CT שבוצעה במהלך אשפוזו של המערער צוין "ללא עדות לחבלה גרמית חריפה", עוד ציינה הועדה בין ממצאיה כי עולה מהן "אפשרות לשבר גרמי זעיר בצד הטטלוס המדיאלית. יש לציין שהפגיעה היתה בצד הלטרלי של קרסול רגל שמאל". באשר לממצאים אלה, על אף שמהפרוטוקול עולה כי מדובר בפגיעה שאינה בגדר פגיעה חריפה, הרי הועדה אינה מציינת במפורש אם יש בהם כדי לתרום לנכות. בכך טעתה הועדה טעות משפטית.

9.לפיכך יש מקום להשיב את עניינו של המערער לועדה רפואית לעררים באותו הרכב, על מנת שתזמן את המערער ותבחן אם יש בממצאים שעלו מתוך בדיקת ה- CT וצילום הרנטגן והמצביעים לכאורה על קיומה של פגיעה גרמית בכף הרגל כדי לתרום לקיומה של נכות המזכה באחוזים.

10.על המשיב לשלם למערער הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪ תוך 30 יום מהיום.

11.הצדדים רשאים להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק-דין.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"ג, (02 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: