סלאח נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 5.4.12, אשר קבעה כי המערער לא איבד מכושרו להשתכר.

2.בדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור.

3.המערער טוען, באמצעות ב"כ, כי הוועדה לא נימקה את החלטתה כראוי, ולא התמודדה עם מצבו המיוחד. הוועדה התעלמה מן העובדה שהמערער לא עבד מעולם, ומליקוי הראיה שממנו הוא סובל, ואף הציעה לו עבודות שאינן מתאימות למי סובל מלקות מעין זו, אף אם הוא בעל השכלה במנהל עסקים. הוועדה התעלמה גם מן העובדה שהמערער אינו דובר עברית. נכותו הרפואית של מערער משקפת את מצבו התפקודי, ועל הוועדה להתייחס לכך ולנמק את החלטתה.

4.מנגד טוען המשיב כי הוועדה דנה בעניינו של המערער על פי הנחיות פסק הדין מיום 23.2.12, וקבעה כי המערער יכול להשתכר למרות נכויותיו, וכי לא איבד מעל 50% מכושרו להשתכר. מדובר בבחור צעיר בן 24, בעל השכלה של 15 שנות לימוד, לכן אין חשיבות לניסיונו התעסוקתי, מה גם שהעבודות שהוצעו אינן מחייבות רקע תעסוקתי. גם אין חשיבות לכך שהמערער אינו דובר עברית, כיוון שהוא יכול להשתלב במגזר הערבי. לכך יש להוסיף כי פקידת שיקום סבורה אף היא כי המערער הינו לא איבד מכושרו להשתכר.

4.ענייננו של המערער הוחזר לוועדה לעררים בעקבות פסק דין מיום 23.2.12 (הרשם כאמל אבו קאעוד), בכדי שזו תשוב ותבחן את עמדתה לאור כלל הנכויות שנקבעו למערער. בפסק הדין נקבע כך:

"בית הדין נותן תוקף של פסק דין להסכמה אליה הגיעו הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לועדת עררים (אי כושר) על מנת שזו תשקול את עמדתה מחדש לאור כלל הנכויות שנקבעו למערער. המערער יוזמן להופיע בפני הוועדה.

החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת".

הוועדה לעררים בחנה את מצבו של המערער על פי הנחיות פסק הדין וקבעה כך:

"הוועדה רוצה לציין כי עיקר הנכויות הן: קרקטונוס, קיצור רגל אסטמה בחומרה קלה, לאחר כריתת אשך"

ובהמשך:

"הוועדה שוב רוצה לציין סברו (כך במקור ד.פ.) כי במצבו יכול לעבוד בהיקף משרה מלאה בשילוב בריאותו.

הועדה רוצה לציין כי אכן קיימות מחלות רקע אך אף אחת מהן לא אמורה למנוע מיהן (כך במקור ד.פ.) את היכולת עבוד גם השילוב שלהן לא יכולה למנוע ממנו אך יכול לעבוד עם (כך במקור ד.פ.) כי מוגבל בסוג העבודות אותן יוכל לבצע.

הועדה סבורה כי במצבו הרפואי ועל רקע השכלתו דהיינו 15 הנ"ל מסוגל למצוא עבודה ובהיקף משרה מלאה".

5.מן האמור לעיל עולה כי הוועדה עשתה את שהוטל עליה בפסק הדין מיום 23.2.12, בחנה את כלל נכויותיו של המערער, והגיעה למסקנה כי לא איבד מכושרו להשתכר למרות נכויותיו. הוועדה התייחסה גם לליקוי הראיה של המערער, אך מנתה עיסוקים שהמערער יכול לעבוד בהם למרות זאת (הוראה, פקידות, טלמרקטינג, מענה טלפוני), והוסיפה כי המערער יכול להשתלב בעבודות במגזר הערבי.

6. לכל אלה יש להוסיף כי גם פקידת השיקום, הגב' אילנה דגן, סברה כי המערער מסוגל לעבוד במשרה מלאה למרות נכויותיו:

"הנ"ל (המערער, ד.פ) בעל כישורים של עבודה בתחום שלמד ובכל תחום פקידותי שבו יוכל ליישם את כישוריו האינטלקטואלים ללא מאמץ גופני ובהיקף עבודה מלא" (מסמך מיום 19.9.2010).

מן האמור לעיל עולה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ויש לדחות את הערעור.

אין צו להוצאות.

הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה, תוך 30 יום מיום שיומצא להם.