סכרת כתוצאה מלחץ בעבודה, האם תאונת עבודה?

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים מיום 22.1.12 (השופטת יפה שטיין, ב"ל 11325/09), אשר קיבלה באופן חלקי את בקשת המבקשת להצגת שאלות הבהרה למומחה הרפואי, שמונה מטעם בית הדין בתיק.

            הרקע העובדתי

2.         המבקשת הגישה תביעה להכרה בסוכרת ממנה היא סובלת כ"פגיעה בעבודה" מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995.

3.         על פי התשתית העובדתית שנקבעה בבית הדין קמא, המבקשת עבדה כקופאית באתר בגן הלאומי בקומראן. ביום 12/5/07 רכשה קבוצת מטיילים מהמבקשת כרטיסי כניסה לגן. טיול זה הסתיים באסון בו נהרגו 4 מטיילים מהקבוצה, בשל שיטפון פתאומי אליו נקלעו. המבקשת נאלצה להתמודד בלחץ רב עם גורמים שונים שעסקו בחילוץ ועם בני משפחות המטיילים. המבקשת  אף חזתה בגופות ובפצועים. לאחר האירוע הוזמנה המבקשת לחקירה במשטרה בשל חשד לגרימת מוות ברשלנות. אירועים אלו גרמו למבקשת לחץ נפשי רב.

            בית הדין קמא מינה מומחה רפואי מטעם בית הדין, לבחינת הקשר הסיבתי בין מחלת הסכרת ממנה סובלת המבקשת לבין האירוע בעבודתה.

4.         ביום 14.7.11 מסר המומחה חוות דעתו, ובעקבותיה הוגשה על ידי המבקשת בקשה להצגת 13 שאלות הבהרה למומחה הרפואי (להלן: " הבקשה").

            ביום 22.1.11 קבע בית הדין קמא כי הוא מקבל את הבקשה באופן חלקי בלבד. על פי החלטת בית הדין קמא 8 מתוך 13 השאלות המבוקשות לא יועברו למומחה מנימוקים שונים. בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

            טענות המבקשת

5.         בבקשת רשות הערעור שלפנינו טענה המבקשת כי יש להציג למומחה הרפואי את כל שאלות ההבהרה שבבקשה.

המבקשת טענה כי נדרשת התייחסות המומחה לאסכולה לפיה סוכרת מסוג 1 יכולה להופיע בעקבות אירועי דחק נפשי. עוד טענה המבקשת כי נדרש בירור עם המומחה מהיכן שאב נתוניו בנוגע לביקורי המבקשת אצל הפסיכולוגית עינת זנדמן, שכן המבקשת מתכחשת לנתונים עובדתיים אלו. המבקשת הלינה עוד על דחיית שאלה, אשר להבנת בית הדין קמא חוזרת על שאלה קודמת שהותרה. המבקשת התנגדה לדחיית שאלות על יסוד היותן שאלות היפוטתיות, שכן לטענתה כל העיסוק במתן חוות דעת רפואית הוא עיסוק בהשערות שלאחר מעשה. עוד נדחו שתי שאלות על ידי בית הדין קמא בטענה כי הן אינן ברורות, ולטענת המבקשת, לא כך היא, ואין בזאת טעם מוצדק לדחייתן.

אשר על כן, עתרה המבקשת כי תינתן לה רשות ערעור, וכי יועברו למומחה הרפואי מלוא שאלות ההבהרה המופיעות בבקשה.

דיון והכרעה

8.         לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, ובחינת טענות המבקשת נחה דעתנו כי דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובת המשיב. החלטת בית הדין קמא היא החלטה הנוגעת לאופן ניהול הדיון. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית . שיקול הדעת בהחלטות דיוניות מסור לערכאה הדיונית, וערכאת הערעור ממעטת להתערב בו . זאת, כל עוד ההחלטה שהתקבלה אינה מנוגדת לדין, ואינה גורמת עיוות דין לאחד הצדדים . רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן , יהיה מקום לשנות מההחלטה, וזאת בשים לב  לחזקה לפיה הערכאה הדיונית שקלה את מכלול השאלות העומדות לדיון ואיזנה כראוי את זכויות בעלי הדין.

9.         לגופו של עניין, לא מצאנו כי יש בהחלטת בית הדין האזורי טעות משפטית     או אחרת המצדיקה חריגה מהכלל ומתן רשות ערעור בשלב זה .

            שאלות ההבהרה המהותיות שהופיעו בבבקשה הועברו לתגובת המומחה הרפואי. שאלות המתייחסות לעמדתו העקרונית של המומחה לגבי אסכולה רפואית כזו או אחרת, אינן רלבנטיות, שהרי המומחה שלל בחוות דעתו קיומו של קשר סיבתי רפואי " גם לפי האסכולה הרפואית המקבלת את הקשר בין מתח ודחק לסוכרת מסוג 1" (עמוד 2, פסקה 4 לפרק 4 בחוות דעת המומחה הרפואי).

10.       אין מקום להציג למומחה שאלות שיש בהן משום חזרה על שאלות קודמות, או שאלות העוסקות בהשערות כלליות, ואינן נסמכות על  נתונים הרלבנטיים למקרה. משכך, לא מצאנו פגם בהחלטת בית הדין קמא המצדיק התערבותנו.

11.       אשר לשאלות שהצגתן נדחתה מחמת אי בהירותן, לא מצאנו כי יש מקום להתירן. המומחה בחוות דעתו מתייחס למצבה הנפשי של המבקשת, כמו גם לטיפולים שעברה לפני האירוע בעבודתה ואחריו, ועל כן אין בהן כדי להבהיר את האמור בחוות הדעת.

12.       סוף דבר - הבקשה נדחית.  הואיל ולא נתבקשה תגובה לבקשה אין צו להוצאות.

ניתנה היום,  כ"ו שבט תשע"ב, 19 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.