סכס נ' מ. מ. ג'דיידה מכר

החלטה

בפני התנגדות לביצוע תובענה, ובקשה להארכת מועד להגשתה. ההתנגדות הוגשה באיחור של כשבועיים, כאשר לטענת המבקשת, התנהל בין הצדדים באותה עת משא ומתן לסילוק דרישות המשיב.

ההתנגדות נדונה בפני ביום 27.3.12, ובתום חקירה קצרה של המצהיר מטעם המבקשת, סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

יצויין, כי מאמצים לא מעטים נעשו, על מנת לסיים את הסכסוך כולו בפשרה במעמד הדיון, אך משלא הושגה הסכמה עניינית, נשמעה הבקשה לגופה.

עסקינן בתביעה לשכר טרחה, בשל ייצוג המבקשת על ידי המשיב בשלושה עניינים שונים. בגין שני העניינים הראשונים נחתם הסכם בין הצדדים, לפיו יהא המשיב זכאי לשכ"ט על פי התעריף המינימאלי המומלץ של לשכת עורכי הדין. ביחס לעניין השלישי (גביית חובות ארנונה מגופים שונים), לא נחתם בין הצדדים הסכם, והתביעה היא לשכר טרחה ראוי.

המבקשת אינה מכחישה את ההתקשרות בין הצדדים. לטענתה:

א.באשר ליתרת החוב הנתבעת בגין הטיפול בעניין הראשון (תביעת העובדת לוקסמברג) בסך 545 ₪, סוכם כי זו לא תשולם, מאחר והוסכם כי התשלום שכן בוצע, בסך 5,255 ₪, יכסה את שכר הטרחה כולו.

ב.באשר ליתרת החוב הנתבעת בגין הטיפול בעניין השני (תביעת עזבון המנוח נג'יב חאג') בסך 8,010 ₪, הרי שזו אינה נכונה, שכן המשיב היה זכאי אך ורק לתשלום סך 5,858 ₪, מתוכם שולם כבר סך 3,000 ₪, ועל כן זכאי המשיב ליתרה בסך 2,858 ₪ בלבד. שני הצדדים עורכים את חישוביהם על פי התעריף המומלץ, אלא שלטענת המשיב יש לגזור את שכר הטרחה באחוזים מתוך סכום התביעה, ולהוסיף עליו את התשלום עבור ישיבות ביהמ"ש, ואילו לשיטת המבקשת, זכאי המשיב אך ורק לתשלום המינימאלי עבור תביעה שלא ניתן להעריכה בסכום, שכן מהות התביעה היתה סעד פינוי שהתבקש.

באשר לרכיב השלישי של התביעה, התשלום בגין התכתבויות לגביית ארנונה, מסכים המשיב, כי רכיב זה אינו מתאים להתברר בסדר דין מקוצר, מאחר ולא נעשה הסכם בכתב, ותביעתו היא לשכר ראוי.

המשיב טוען, כי לא התקיים טעם מיוחד, המצדיק הארכת המועד להגשת ההתנגדות. לטענתו, לא נוהל משא ומתן, אם כי נוהלה חליפת מכתבים, כאשר תשובת המבקשת לפנייתו נשלחה לאחר הגשת התביעה. מעבר לכך הוא טוען, כי ישנה הודאה חלקית בחוב, ואין טענת הגנה של ממש.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, אני רואה לנכון להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, עד למועד בו הוגשה בפועל, מבלי לחייבת את המבקשת בהוצאות בגין כך. מדובר באיחור שאינו רב, ומתוך ההתכתבות שצורפה להתנגדות עולה, כי אכן התקיים דין ודברים בין הצדדים, בניסיון להגיע להסכמה, כאשר ב"כ המבקשת לא היה מודע, למעשה, לכך שהוגשה כבר תביעה ללשכת ההוצאה לפועל. אוסיף על כך, כי בינתיים נקט המשיב הליכי הוצאה לפועל, אשר הביאו לכך שמלוא סכום החוב מופקד בקופת ההוצאה לפועל, כך שהמאמצים שעשה בתקופת הביניים, עד להגשת ההתנגדות, נשאו פרי, ולא נגרם לו נזק כתוצאה מהאיחור.

לגופו של עניין, הרי שהמבקשת מעלה טענות הגנה באשר לחלק מהתביעה בלבד. המבקשת מודה מפורשות בחוב על סך 2,858 ₪ בגין הטיפול בתביעת עזבון המנוח נג'יב חאג', ואינה מעלה טענות כל שהן, מדוע לא תשלם עבור ישיבות שהתקיימו בבית המשפט (החל מהישיבה השנייה), בהתאם לתעריף המומלץ, אשר תנאיו אומצו לתוך ההסכם בין הצדדים. מדובר בסכום נוסף של 2,120 ₪ (ארבע ישיבות, כפוף 530 ₪ לישיבה), אשר מפניו אין, למעשה, בפי המבקשת טענת הגנה.

יתר טענות המבקשת, באשר לאופן חישוב שכר הטרחה על פי התעריף המומלץ, בעניין תביעת המנוח נג'יב חאג', וכמובן – באשר לשכר הטרחה הראוי בעניין גביית הארנונה, מצדיקות מתן רשות להתגונן.

אשר על כן, אני דוחה את ההתנגדות, בכל הנוגע לסכום של 4,978 ₪ מתוך סכום התביעה. סכום זה ננקב בערכי קרן, מבלי להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כל שהם, זאת לאור טענת המבקשת, כי המשיב השתהה זמן ארוך בהגשת תביעתו, ועל כן אינו זכאי להפרשים כאלו.

באשר ליתרת התביעה, ניתנת בזאת רשות להתגונן.

הואיל וכאמור סכום התביעה כולו מעוכב כעת בקופת ההוצל"פ, אני מורה להחזיר לידי המבקשת, באמצעות בא כוחה, את הכספים המעוכבים בקופת ביהמ"ש (סך 5,000 ₪).

כמו כן אני מורה להעביר לידי המשיב, מתוך הכספים המעוכבים בלשכת ההוצל"פ סכום של 4,978 ₪ (בגינו נדחתה ההתנגדות), ולבצע הקטנת חוב מתאימה.

מעבר לכך, יישארו הליכי ההוצאה לפועל מעוכבים, עד לתום הבירור המשפטי.

התצהיר ישמש כתב הגנה.

נוכח סכום התביעה היא תידון בסדר דין מהיר.