סכס נ' ח'ליל עווד

החלטה

בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 9/7/07, בהעדר הגנה, ולפיו, הורה בית המשפט על חלוקת החלקה מס' 78 בגוש 18772 באדמות כפר יאסיף. כן מתבקש בית המשפט להורות למשיב 1 לתקן את כתב התביעה, ע"י מחיקת המשיב 2, כנתבע, ולצרף את המבקשים כנתבעים.

טענות הצדדים:

לפי הנטען בבקשה, המשיב 2 העביר, ללא תמורה, את חלקו בחלקה הנ"ל, לחמשה מתוך עשרת ילדיו, ואלה מכרו חלק זה בחלקה למר אליאס בסל, אביו של המבקש 1 ושל אחיו, אסעד בסל, בעלה של המבקשת 2, זאת בשנת 1974, ובשנה זו דווחו לרשויות המס שתי העסקאות הנ"ל. החזקה בחלק הנ"ל נמסרה למר אליאס בסל עוד באותה השנה בה רכש אותו. ביום 3/2/09 ניתן פסק דין הצהרתי מאת בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיו, הורה בית המשפט על רישום זכויותיו של המנוח אליאס בסל ז"ל בחלקה הנ"ל, וכן על רישום המבקש 1 ואחיו אסעד בסל, כבעלים בחלקה, על פי צו קיום צוואה של אביהם הנ"ל. ביום 4/7/09 נפטר אסעד בסל ז"ל, והמבקשת 2 ירשה את זכויותיו בחלקה, לפי צו ירושה מיום 16/10/09. עוד נטען כי המשיב 1 ידע כי המשיב 2 העביר את זכויותיו בחלקה לילדיו, וכי אלה מכרו אותן לאביו של המבקש 1, כמתואר לעיל, וכי אביו של המבקש, והמבקשים בהמשך, מחזיקים בחלקם בחלקה, לפי הסכם המכר, מזה כ- 35 שנים ( מאז 1974 ), וחרף זאת, בחר המשיב 1 להגיש את התביעה לחלוקת החלקה הנ"ל כנגד המשיב 2, שנפטר בשנת 1970, וביודעו, ביום הגשת התביעה, כי ילדיו של המשיב 2 מכרו חלק זה למר אליאס בסל ז"ל, והכל על מנת לזכות בהגדלת חלקו בחלקה הנ"ל, בדרך של מרמה, ומבלי ליתן למבקשים, בעלי הזכויות בחלקה, את ההזדמנות להתגונן.

בתגובתו בכתב מבקש המשיב 1 לדחות את הבקשה. לטענתו, בתשובה לשאילתא שהמציא הוא למשרד הפנים, קיבל, טרם הגשת התביעה, תשובה, לפיה, כתובתו האחרונה של המשיב 2 הינה יוחנן הקדוש 23 חיפה, וכתב התביעה וההזמנה לדין נשלחו לכתובת הנ"ל, וביום 22/4/07 הוגשה בקשה לתחליף המצאה, לפי סעיף 499 לתקנות סדר הדין האזרחי, אשר אושרה ע"י בית המשפט, בהחלטה מיום 1/5/07, שהורה על הדבקת התביעה בבית משפט השלום ועל פרסום ההזמנה לדיון בעיתון יומי, וכך עשה המשיב 1, ומשלא הוגש כתב הגנה או כל בקשה אחרת מאת המשיב 2, ניתן פסק הדין נשוא בקשה זו, ביום 9/7/07. לטענת המשיב 1, כתב התביעה וההזמנה לדין הומצאו כדין למשיב 2, לפי תחליף המצאה כאמור, ומשכך, אין מקום לביטול פסק הדין מחובת הצדק. כן טוען להעדר יריבות בינו לבין המבקשים, מכיוון וביום הגשת התביעה וביום מתן פסק הדין, הם לא היו הבעלים הרשום בחלקה הנ"ל, ולא נרשמה לזכותם הערת אזהרה כלל, ולכן, לא היתה עליו כל חובה לצרפם כבעל דין רלבנטי בתביעה לפירוק שיתוף בין הבעלים הרשום בחלקה, שהינם הוא והמשיב 2. כן טוען כי אף שידעו המבקשים על מתן פסק הדין עוד בשנת 2007, לא הגישו כל בקשה לביטולו בסמוך לאחר מכן, ולא הוגשה כיום בקשה להארכת התקופה להגשת בקשה לביטול פסק דין.

בתשובתם לתגובת המשיב 1, טוענים המבקשים כי בהודעת משרד הפנים, שנמסרה עובר להגשת התביעה ע"י המשיב 1, נרשם מפורשות כי המשיב 2 נפטר בשנת 1970, וחרף זאת, הגיש המשיב 1 בקשה לתחליף המצאה, ולאור זאת, בקשתו לכך הינה שלא כדין, משהיה עליו להגיש את התביעה או להמציאה כדין ליורשיו של המשיב 2.

דיון:

ביום 20/3/07 הגיש המשיב 1 כנגד המשיב 2 תביעה לפירוק שיתוף בחלקה הנ"ל, זאת בתיק אזרחי מס' 2034/07 ( תיק דנן ).

לפי גרסתו של המשיב 1 עצמו, ולצורך המצאת כתב התביעה וההזמנה לדין לידי הנתבע , הוא המשיב 2, שלח הוא שאילתא אל משרד הפנים, ובמענה לכך הומצאה לו, טרם הגשת תביעתו הנ"ל, הודעת משרד הפנים, לפיה, המשיב 2 נפטר בשנת 1970. חרף זאת, הגיש המשיב 1 את תביעתו כנגד המשיב 2 המנוח, מבלי לצרף לה את עזבונו של המשיב 2, כנדרש בדין, על מנת ליתן בידיהם את האפשרות להתגונן כנגד התביעה. כמו כן, בבקשתו לבית המשפט לאשר תחליף המצאה, שהגיש ביום 26/4/07, ציין המשיב 1 כי את התביעה וההזמנה לדין הוא שלח למשיב 2 לכתובת שציין משרד הפנים בהודעה הנ"ל, ובית המשפט נעתר כמבוקש, חרף הרישום בהודעת משרד הפנים, לפיו, המשיב 2 נפטר.

היה על המשיב 1, שידע, לפי הודעתו של משרד הפנים במענה לשאילתא מטעמו, כי המשיב 2 נפטר כ – 27 שנים לפני הגשת תביעתו, לצרף את עזבונו של המשיב 2 לתביעה, ולהמציא להם את כתב התביעה ואת ההזמנה לדין. לא היה בשליחת כתב התביעה וההזמנה לדין לכתובתו של המשיב 2, הרשומה במשרד הפנים, כדי להוות הזמנה כדין, ותביעתו לא הוגשה כנגד כל הצדדים הנכונים והרלבנטיים לצורך הכרעה בשאלת חלוקת החלקה הנ"ל, שהינה בבעלות משותפת. אילו צירף המשיב 1 את עיזבון המשיב 2 לתביעה, ואילו הוזמן זה כדין למשפט, היה ניתן לדעת, אז, כי זכויותיו של המשיב 2 בחלקה הנ"ל עברו מכוח צו צוואה לילדיו - יורשיו, וניתן היה לברר את טענת המבקשים שבפניי, לפיה, אביו של המבקש 1 ושל מר אסעד בסל המנוח, בעלה של המבקשת 2, רכש את הזכויות בחלקו של המשיב 2 בחלקה הנ"ל, שעברו בירושה לילדיו, כאמור.

ב"כ המשיב 1 טוען כי המבקשים אינם צד לתביעה נשוא בקשה זו, ולא היו בעלי זכות בחלקה, ביום הגשתה וביום מתן פסק הדין, ומשכך, יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הדין. אני דוחה טענה זו. ראשית, בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק ה"פ 200/08, קבע, בפסק דינו מיום 3/2/09, כי המבקש 1 ואחיו, מר אסעד, בעלה של המבקשת, הינם בעלים משותפים בחלקה הנ"ל, הכל בהתבסס על הצהרות הצדדים שם, לפיהן, המשיב 2 מכר את חלקו בחלקה לאביהם של המבקש 1 ובעלה של המבקשת 2, כפי שגם נטען בבקשה שבפניי. מכאן, המבקשים הינם צד רלבנטי לתביעה נשוא הבקשה כאן, ומתן פסק דין מבלי ליתן בידיהם למצות את יומם בבית המשפט, תפגע בזכותם למשפט הוגן ובזכויותיהם בחלקה הנ"ל. שנית, הזכות לפנות בבקשה לביטול פסק דין נתונה גם למי שלא היה צד להליך במסגרתו ניתן פסק הדין, במידה ופסק הדין שניתן בהעדרו עלול לפגוע בזכויות אותו " צד זר " להליך הרלבנטי. כך קובע בית המשפט העליון:

" הנה כי כן נוכחים אנו לדעת כי המכנה הרעיוני המשותף

לכל המצבים בהם נפגע צד זר...להליך, מהחלטתו של בית

משפט בהליך לא לו, פגיעה ישירה וממשית, מאופיין במגמה

של חיפוש דרך להושטת סעד לנפגע זה. מגמה זו נובעת מתחושת

הצדק וההגינות המועלות נגד פסק הדין של אותה ערכאה ".

( בג"צ 188/96 גד צירינסקי נגד מדינת ישראל ואח', נב (3), 721 ).

כב' השופט שלמה לוין, בספרו : " תורת הפרוצדורה האזרחית ", מציין כי :

" הכלל הוא איפוא שאם פגע פסק דין בין שניים בזכותו של

פלוני, שלא היה בעל דין, זכותו של פלוני שמורה לו –