סכנין- מתן סמכות הרישום של תלמידים בידי חברה המנהלת גני ילדים והעברת כספי העירייה אליה

העתירה שבפני וטיעוני הצדדים:

עניינה של עתירה זו ברישום ילדים הלומדים בגני הילדים של העותרת בשנת הלימודים תשס"ט - 2008 ודיווח עליהם מיום 1.9.08 ל"חברה לאוטומציה" כמתלמדים בגני העותרת וכן רישום הילדים על פי הוראות תקנות לימוד חובה וחינוך ממלכתי (רישום), התשי"ט - 1959 (להלן: "תקנות הרישום").

העותרת היא חברה בע"מ המנהלת גני ילדים בסחנין, המיועדים לילדים בגילאי 3 - 4. מדובר בגני ילדים מוכרים שאינם רשמיים (כהגדרתם בחוק לימוד חובה, תש"ט - 1949). הגנים של העותרת פועלים בתחום השיפוט של עיריית סחנין (להלן: "המשיבה 1"). העותרת מבקשת להורות למשרד החינוך (להלן: "המשיב 2") להימנע מלהעביר למשיבה 1 כספים עבור כל הילדים הלומדים בגני העותרת מאחר שלטענת העותרת זו השנה השלישית ברציפות בה משיבה 1 לא פועלת לפי חוק חינוך חובה. על כן, מבקשת העותרת להורות למשיב 2 לבצע את הרישום בכל שנה במשרדיו ו/או להעביר את סמכות הרישום מהמשיבה 1 לגוף נייטרלי אחר.

העותרת טוענת כי המשיבה 1, במקום לבצע את רישום הילדים כנדרש בחוק ודיווח עליהם לחברה לאוטומציה, מדווחת על הילדים, לרבות אלה הלומדים בגני העותרת, כאילו הם לומדים אצלה במטרה לגזול את ההקצבות המגיעות בגינם מהמשיב 2. העותרת טוענת כי פנתה למשיב 2 בעניין זה מספר פעמים אך לא ניתן מענה לפניותיה.

לטענת העותרת, לכל הכיתות שמפעילה העותרת יש רישיון משנת הלימודים החולפת, רישיון שיחודש גם השנה והוא תקף בעת הרישום לשנה הבאה.

העותרת טוענת כי המשיבים הפרו את הוראות חוק חינוך חובה בשנתיים שעברו והעותרת נאלצת זה שנתיים ברציפות לקבל את הסעדים שביקשה דרך פניה לערכאות.

יש לציין לעניין זה כי ביום 5/5/08 ניתן ע"י כב' השופטת בר-זיו פסק דין בעת"מ (חיפה) 4326/07 ו-4281/07, עיריית סחנין נ' שמואל אבואב ואח'. שם עתרה העותרת כנגד עיריית סחנין ומשרד החינוך בנוגע לרישום הילדים לשנת 2007 ולהעברת הכספים אליה. במקביל הגישה העירייה עתירה נגד משרד החינוך נגד המדינה ונגד העותרת להורות למדינה לסגור את גני העותרת בסחנין. במהלך הדיון שם התברר כי הוחלט ליתן רישיון רטרואקטיבי החל מיום 1.9.07 ל-5 מגני העותרת ולגן אחד החל מיום 2.3.08 ולכן התייתר הדיון במרבית טענות הצדדים. נקבע כי העותרת זכאית לתשלום עבור הילדים שלמדו במוסדותיה ממועד מתן הרישיון.

גם בשנת 2007 דן בימ"ש זה, כב' סגן הנשיאה השופט גינת, בעתירה של העותרת כנגד עיריית סחנין ומשרד החינוך באשר לשנת החינוך הקודמת, זאת במסגרת עת"מ (חיפה) 4007/07. שם הסתיים הדיון בהסדר אליו הגיעו הצדדים לפיו העירייה תרשום את הילדים שלמדו אצל העותרת ומשרד החינוך יקזז את הכספים שקיבלה העירייה בעבור תלמידים אלה ויעבירם לעותרת.

העותרת טוענת כי פעולת המשיבה 1 גורמת לה לנזקים כלכליים כאשר היא נאלצת לשלם משכורות לגננות והוצאות הפעלת הגנים מכיסה הפרטי ועל חשבונה וכי המשיבה 1 מדווחת דיווח שקרי ובניגוד לתקנות, לפיו הילדים לומדים בגני המשיבה 1 בתקווה לקבל עבורם תקציבים במרמה.

לטענת העותרת גם השנה פנתה העותרת למשיבה 1 בטרם הסתיים מועד הרישום בבקשה לקבוע תור לרישום ושוב המשיבה 1 סירבה. גם המשיב 2 לא ענה לפניות העותרת בעניין זה.

העותרת טוענת כי אין צורך בהגשת בקשת העברה לתלמידים כטענת המשיבה 1 וזאת משום שאין המדובר במעבר בפועל של תלמידים ממוסד אחד למשנהו ולפיכך תקנות ההעברה אינן רלוונטיות לעניין זה. מדובר ברישום שגוי שיש לתקנו.

המשיבה 1 טוענת כי העתירה מוגשת בשיהוי ניכר מאחר שהרישום לשנת תשס"ט התחיל ביום 8.1.08 והסתיים ביום 28.1.08 ולאחר תום הארכת תקופת הרישום עד ליום 29.2.08 רשמה המשיבה 1 את כל התלמידים שהוריהם לא הגיעו לרשום אותם בגנים שלה והודיעה על כך להורים. לאחר שהעלתה העותרת את הטענה כי ביום 28.2.08 הגיע נציג העותרת למשרדי המשיבה 1 כדי לרשום את 235 הילדים לגני העותרת השיבה המשיבה 1 ביום 22.3.08 לעותרת והודיעה לה כי הילדים נרשמו כבר בגנים של המשיבה 1. העותרת פנתה ביום 11.3.08 למשיב 2 ובתשובה שניתנה מיום 27.4.08 הבהיר המשיב 2 לעותרת שהעותרת לא פעלה בהתאם לחוק ולנהלים ולכן המשיב 2 אינו מתערב בעניין. המשיבה 1 טוענת כי בהתאם היה על העותרת להגיש עתירתה בסמוך לקבלת תשובת המשיבה 1 מיום 4.3.08 או לכל המאוחר בסמוך למועד קבלת תשובת המשיב 2 מיום 27.4.08, אך העתירה הוגשה בפועל רק ביום 3.7.08 ולכן הוגשה בשיהוי.

עוד טוענת המשיבה 1 כי על פי התקנות הרישום לגני הילדים ייעשה אך ורק על ידי ההורים או אפוטרופוס ובמסגרת תקופת הרישום. לטענת המשיבה 1, אף אחד מההורים של הילדים שלטענת העותרת לומדים אצלה לא בא לרשום את ילדו במועד הרישום וכל הילדים רשומים היום בגנים של המשיבה 1. המשיבה 1 טוענת שלאור זאת התארגנה המשיבה 1 בהתאם, הן מבחינת מספר הגנים שנפתחו, הן מבחינת קליטת כוח האדם המתאים ושכרה חדרים ורכשה ציוד. על כן, לטענתה, כל שינוי שיבוצע היום יהווה מעמסה על הקופה הציבורית ולמשיבה 1 הזכות לקבל את כל ההקצבות שמעביר המשיב 2 בגין תלמידים אלו.

 המשיב 2 טוען כי הרשות המקומית היא האחראית לארגון הרישום לגני ילדים שבתחום שיפוטה ולביצועו וכי היא מקבלת את טפסי רישום התלמידים מאת ההורים ומעבירה אותם להמשך טיפול בחברה לאוטומציה הפועלת כקבלן מטעם משרד החינוך. משרד החינוך משתתף בהוצאות הרשויות המקומיות בגין חינוך ילדים בגני ילדים והתקציב מושפע ממספר הילדים שנרשמו כדין. המשיב 2 מציין כי תקנות הרישום שמות דגש רב מאוד על רישום בהתאם למשאלת ליבם של ההורים.

לטענת המשיב 2, רישיון משרד החינוך הונפק לשישה מגני העותרת במהלך שנת הלימודים התשס"ח, כלומר, מאוחר למועד הרישום לגני הילדים בסחנין ובמועד הרישום לא היה לגני העותרת רישיון. בנסיבות אלה לא ניתן היה לרשום ילדים לשישה מתוך שמונת גני הילדים שמנהלת העותרת לשנת הלימודים התשס"ט בתקופת הרישום. לשני הגנים הנותרים של העותרת היה רישיון בתוקף לשנת הלימודים התשס"ח בתקופת הרישום אך לאחד מהם טרם ניתן רישיון לשנת הלימודים התשס"ט. לכן, טוען המשיב 2, לרוב גני הילדים שמנהלת העותרת לא ניתן היה לרשום את הילדים בתקופת הרישום. בהתאם לתקנות הרישום, משלא רשמו הורי ילד שחלה עליו חובת חינוך לגן במועד הקבוע לכך, תרשום רשות החינוך את הילד לגן הקרוב למקום מגוריו.

המשיב 2 טוען כי בכל הנוגע לגני העותרת להם ניתן רישיון לאחר תקופת הרישום רשאים היו ההורים להגיש בקשה להעברתם לגנים אלה בהתאם להוראות תקנות חינוך ממלכתי (העברה), תשי"ט - 1959.

כן טוען המשיב 2 כי רישום לגני הילדים באמצעות נציג העותרת אינו עולה בקנה אחד עם התקנות ועם תכלית התקנות שהיא רישום בהתאם למשאלת ליבם של ההורים. הדרך להבטיח את רצון ההורים היא באמצעות פעולה אקטיבית של ההורים לרישום ולטענת המשיב 2 פרשנות של תקנות הרישום באופן המאפשר רישום המוני של ילדים על ידי נציג הגן שהינו בעל אינטרס כספי בביצוע הרישום אינה מתיישבת עם תכלית התקנות. המשיב 2 טוען גם כי הטופס שנועד לכאורה לרשום את הילדים לגני העותרת באמצעות נציג העותרת אינו טופס מוכר ואינו מתאים לפעולת רישום מכוח חוק לימוד חובה שמתבצע במשרד רשות החינוך בלבד ולא נדרש לגביו כל טופס.

המשיב 2 טוען כי התנהגות ההורים, אשר לא הגישו בקשת העברה לגני העותרת במועד ולא פנו לרשות המקומית או למשרד החינוך בעניין הרישום או הצטרפו לעתירה שהגישה העותרת, מחזקת את עמדת משרד החינוך ביחס לפגיעה ברצון החופשי של ההורים.

המשיב 2 טוען כי תקופת הרישום הסתיימה בסוף ינואר 2008 ותקופת ההעברה הסתיימה גם כן ולכן העתירה לוקה בשיהוי ואיחור ניכרים.