סכאפי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.לפני ערעור לפי סעיף 213, לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995, על החלטת הוועדה לעררים לקביעת דרגת אי כושר אשר קבעה ביום 30/12/12 כי המערערת לא איבדה 50% מכושרה להשתכר וציינה סוגי עבודות שהמערערת יכולה לבצע.

2.במסגרת הדיון המוקדם נרשמו טענות הצדדים בערעור, והוסכם כי התיק יועבר לשופט למתן פס"ד על סמך החומר שבתיק וטיעוני הצדדים.

3.עיקר טענות ב"כ המערערת:

א.הוועדה לא בדקה את המערערת מלכתחילה כמשתכרת אלא כעקרת בית ואף חוות דעת הרפא לעניין כושר ההשתכרות ניתנה לגביה ביחס להערכת כושרה לתפקד במשק ביתה ולא ביחס לכושר ההשתכרות.

ב.בסופו של דבר הוועדה הגיעה למסקנה כי המערערת צריכה להיבדק כמשתכרת אל לא בדקה את המבחנים המחייבים אותה מבחינת יכולת ההשתכרות שלה בהתחשב במכלול הליקויים הרפואיים שלה (כשהמערערת סובלת מחולשה בפלג גוף ימין, מקיצור רגל ימין ומקשיון קרסול ימין).

ג.לא ברור אם הוועדה התייעצה עם פקיד שיקום, ולכן יש להחזיר את עניינה לוועדה על מנת שתתיעץ עם הגורמים המוסמכים.

ד.ע"פ חוות דעת פקיד השיקום, שהומצאה לב"כ המערערת בדיון, מדגישה פקידת השיקום כי אין כל שינוי במצבה, לעומת הערכות תפקוד קודמות, והגיעה למסקנה כי התובעת מסוגלת לעבוד בעבודות בישיבה כגון קיפול כביסה ומיון. אלא שעבודות שאינן בהכרח עבודות בישיבה והן דורשות מאמץ גופני שהתובעת במצבה אינה יכולה לעשות.

ה.הוועדה לא בדקה את מכלול נסיבותיה האישיות של המערערת כגון: ידיעתה את השפה העברית, נסיונה התעסוקתי ו/או השכלתה.

4.עיקר טיעוני ב"כ המשיב:

א. מדובר בנכה הסובלת מליקוי ברגליה, אשר למעשה הינה עקרת בית ואולם לנוכח היות בעלה תושב שטחים – מסווגת כמשתכרת. טענות ב"כ המערערת כי בתחילה נבדקה המערערת כעקרת בית ולאחר מכן כמשתכרת, אין בה בכדי להעלות או להוריד לעניין עצם הבדיקות שנערכו לה, וסיווגה כמשתכרת אין בו כדי להוות כמכשול כלשהו או כגורם אשר יורד לשורשה של החלטה.

ב.בניגוד לטיעוני ב"כ המערערת, הרי שהוועדה מציינת את מכלול ליקוייה בפתח פרוטוקול הוועדה, כמו כן, הוועדה מציינת את היעדר עברה התעסוקתי ועיסוקה כעקרת בית. הוועדה סבורה כי המערערת מסוגלת לנוכח ליקוייה, לעבוד בעבודות אשר אינן דורשות מאמצים גופניים ניכרים ועדיף בישיבה. בכך, מתייחסת למעשה להמלצת פקידת השיקום מיום 7.8.2012. יש לדחות גם את טענת ב"כ המערערת בדבר אי קבלת המלצות מפקידת השיקום על ידי הוועדה בהיותן חותרות תחת שיקול דעת פקידת השיקום והוועדה עצמה.

ג.יש לדחות את טענת ב"כ המערערת בדבר היעדר השפה העברית הן מן הטעם כי טענה זו לא הועלתה בפני הוועדה ולא נתמכת באף מסמך חיצוני , והן מן הסיבה כי אין בטענה בכדי להמעיט מיכולת המערערת למצוא עבודה במגזר בו היא חיה.

5.דיון :

א.הסמכות לקבוע את דרגת כושר ההשתכרות של מבוטח נתונה, מכח החוק, לוועדת אי הכושר לעררים בלבד, ואין בית הדין רשאי להתערב במסקנתה כל עוד לא נפלה טעות משפטית בהחלטתה.

ב.מעיון בפרוטוקול הוועדה עולה כי בוועדה עצמה ישב גם פקיד שיקום (עו"ס, מר בן ציון כרם), לכן לא ניתן לומר כי לא הייתה התייעצות עם פקיד שיקום. אולם מעבר לכך, הוועדה מתייחסת בפועל להמלצות פקידת השיקום מיום 7/8/12, ובכך מילאה את חובתה בעניין זה. יוער כי הוועדה אינה חותמת גומי, ואינה מחוייבת לקבל את המלצת פקיד השיקום, לכן די בכך שבפועל הייתה התייחסות לתוכן ההמלצה, ואין הוועדה מחוייבת לקבל ולאמץ המלצות אלו.

ג.בניגוד לנאמר ע"י ב"כ המערערת בדיון, הוועדה התייחסה גם לעבודות אחרות אותן המערערת יכולה לבצע (מעבר למיון ולקיפול כביסה), כגון: פקידות, מזכירות, טלפנות ועבודה משרדית. לכן לא ניתן לומר כי כל העבודות שהוצעו מחייבות מאמץ גופני. לעניין זה יוער כי על פניו עצם הנכות ברגליים אינה שוללת אוטומטית יכולת השתכרות, וכידוע נכים רבים המוגבלים ביכולת ההליכה שלהם – מעוסקים במשק ועובדים במגוון עבודות. בכל מקרה מי שמוסמך לקבוע אם המבוטח מסוגל לעבודה אליה נשלח אם לאו, זו הוועדה, ואין בית הדין מתערב בעניין זה.

ד.לעניין הטענה כי הוועדה לא התייחסה לעברה התעסוקתי ציינה הוועדה כי "התובעת לא עבדה אף פעם ותפקדה כעקרת בית". לעניין ההשכלה נרשם במפורש כי: "למדה 9 שנים בבית הספר" , לכן, גם בנקודות אלו אין טעות משפטית בהחלטתה.

ה.השאלה הנשאלת היא הינה האם הוועדה התייחסה למערערת כמשתכרת או כעקרת בית, ובהתאם לכך - האם בדיקתה תואמת את הגדרתה. לדברי ב"כ המשיב, המערערת הינה עקרת בית ואולם לנוכח היות בעלה תושב שטחים – מסווגת כמשתכרת. עניין זה אינו עולה בבירור מתוך הפרוטוקול, ולא צויין בו כיצד ראתה הוועדה את המערערת בעניין זה (מעבר לעובדה שניתן להסיק מהמלצותיה כי בסופו של דבר היא רואה בה כמשתכרת). בנקודה זו - ואף שלא ברור כי קופחה זכות כלשהיא של המערערת, ראוי שהוועדה תציין זאת במפורש באיזה פרמטר נבדקה (כמשתכרת או כעקרת בית), על מנת שניתן יהיה לוודא כי נבדקה על פי הפרמטר התואם את מעמדה וכישוריה.

ו.נקודה נוספת שלא נהירה דיה, הינה שאלת ידיעת המערערת את השפה העברית. נכון אמנם שהמערערת לא העלתה כל טענה בעניין זה בפני הוועדה. אעפ"כ, בפרוטוקול לא נאמר האם המערערת דוברת עברית והאם נכח מתורגמן בישיבה. בנוסף - וככל שאינה דוברת עברית – עד כמה יש בעובדה זו כדי להשפיע על סוגי העבודות אותן יכולה לבצע.