סירוב עובדת להורות לקבלן עצמאי להזיז רכב חוסם אינו מהווה עוולה ברת תביעה

1.       התובע, עורך דין במקצועו, הוא נכה שמרותק לכיסא גלגלים ממונע.

          ביום 1.11.05, בסביבות השעה 15.30, ירד התובע ממשרדו שבפינת רח' הבונים 3, נתניה, על מנת להגיע לחנות של שירות תיקונים של חב' סלקום, בכדי למסור לתיקון מכשיר טלפון.

          אתה עת חנה רכב מסחרי מדגם סובארו לרוחב המדרכה במקום, באופן שחסם את דרכו של התובע ולא אפשר לו להגיע אל מקום שירות התיקונים של סלקום.

          התובע פנה אל נהג הרכב החוסם וביקש ממנו להזיז את רכבו, על מנת לאפשר לו לעבור, תוך שהוא מסביר לנהג כי אין לו דרך חלופית.

          לדברי התובע, הנהג סירב בגסות, השיב לתובע כי לא איכפת לו שאין לתובע דרך לעבור, וסירב להזיז את רכבו.

          הנתבעת היא חב' דורס מדיין מסחר בע"מ, שחנותה מצוייה בקרבת מקום.

          התובע פנה אל עובדת של הנתבעת, שהיתה בתוך חנותה, וביקש ממנה לגרום לכך, שנהג הרכב יזיז אותו, אך העובדת סרבה.

          התובע טוען כי נהג הרכב והעובדת שתו יחדיו קפה ולגלגו עליו.

          עוד כתב התובע בכתב התביעה, כי עובר אורח שחלף במקום ניסה לשכנע את הנהג להזיז את רכבו, אך לשווא, ואילו עובדת הנתבעת סירבה לבקש זאת מהנהג, ואף נהגה כלפי התובע בלגלוג ובזלזול.

          התובע פנה טלפונית למשטרה, אך נענה כי בשל טיפול באירוע חריג וחמור, לא תוכל המשטרה להגיע למקום.

התובע טוען כי הוא המתין במקום כשעה, במזג אוויר קר וגשום, בציפייה כי נהג הרכב יזיז את רכבו, ולבסוף עלה התובע בחזרה אל משרדו, מבלי שמסר את מכשיר הטלפון לתיקון.

2.         התובע טוען כי בשל אירוע זה נגרמו לו נזקים, כתוצאה מהפסד זמן עבודה ומהפסד האפשרות להשתמש בטלפון, שכן מכשיר הטלפון נמסר לתיקון רק כעבור מספר ימים.

            כמו כן גרם האירוע לתובע פגיעה ועוגמת נפש רבה.

            התובע טוען כי מעשיהם של הנהג והעובדת מהווים עוולות של רשלנות ושל הפרת חובה חקוקה. התובע תבע מהנתבעת פיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין הנזקים שטען להם.

3.         התביעה הוגשה כנגד הנתבעת בלבד, בטענה כי נהג הרכב, והעובדת בחנות הנתבעת, הם עובדיה ושלוחיה של הנתבעת, אשר פעלו אותה עת עבורה ומטעמה, ועל כן נושאת היא באחריות לעוולות שביצעו כלפי התובע.

            הנתבעת התגוננה בטענה של חוסר יריבות: על פי גירסת התובע, האדם שביצע את העוולות הנטענות כלפיו היה נהג הרכב המסחרי. אותו נהג אינו עובד של הנתבעת אלא קבלן משנה, אשר הנתבעת מוסרת לו מידי פעם ביצוע של עבודות התקנה עבורה, כקבלן משנה עצמאי.

            מר איציק דיין, אחד ממנהלי הנתבעת, העיד כי ביום האירוע הוזמן אותו קבלן משנה על מנת להתקין ארון בחנות הנתבעת. לדבריו, המקום עבור הארון הוכן מראש, והמתקין היה צריך רק להתקינו במקום המיועד, ללא צורך בהוראות לשם כך.

            הנתבעת טוענת כי אותו מתקין, שאינו עובדה, אינו נתון למרותה, ואין בידה להורות לו כיצד לנהוג. לטענתה, לעובדת שלה לא היתה יכולת גדולה יותר, בעניין מתן הוראות לנהג, מאשר לאותו עובר אורח שניסה לעזור לתובע, אך הנהג סירב אף לפנייתו.

          בישיבה המקדמית, ביום 14.5.06, עלה עניין הגשת התביעה גם כנגד נהג הרכב, אך התובע טען כי על פי כתבי הטענות של הנתבעת, מדובר בשלוח שלה, ועל כן עומד הוא על טענת היריבות כלפי הנתבעת ואינו רואה צורך להוסיף את נהג הרכב כנתבע. התובע חזר על טיעון זה בעדותו (בעמ' 3 - 4 לפר'), ואף בסיכומיו.