סירוב המדינה להעסיק מאבחנים דידקטיים שהוכשרו לכך על ידי משרד החינוך

השופטת ד' דורנר:

העובדות, ההליך והטענות

1. העותרים 1 ו3- )להלן: העותרים( עוסקים באיבחון של ליקויי למידה אצל תלמידים.
העותר 1, שהוא ד"ר לנוירופסיכולוגיה, מלמד באוניברסיטת חיפה על ליקויי למידה,
איבחונם והטיפול בהם. מזה כשמונה שנים הוא בעליו של מכון איבחון העוסק, בין היתר,
באיבחון ליקויי למידה. העותרת 3, העוסקת מזה כ20- שנה בתחום החינוך המיוחד, עברה
השתלמות מיוחדת מטעם משרד החינוך בתחום של ליקויי למידה, וכן התמחתה בעבודה מעשית
במשך שנתיים. לאחר שעמדה במבחנים, קיבלה ממשרד החינוך רישיון, המסמיך אותה לערוך
איבחונים של ליקויי למידה. העותרת 2 היא עמותה ביסוד, המבקשת לאגד מאבחנים של
ליקויי למידה, וביניהם העותרים 1 ו3-.

ליקויי למידה, הכוללים קשת רחבה של קשיים בלמידה, נובעים משיבושים בתהליכים
קוגנטיביים שמקורם המשוער הוא נוירולוגי. הם נבדלים מקשיים בלמידה, שמקורם בהתפלגות
הנורמלית באוכלוסייה של כישורים ומוטיבציות, וכן בגורמים סביבתיים.

גם סובלים מליקויי למידה שיכולתם האינטלקטואלית היא מעל לממוצע, מתקשים ברכישת
מיומנויות למידה בסיסיות, כגון קריאה )דיסלקציה(, כתיבה )דיסגרפיה(, וחשבון. כן
סובלים הם מהפרעות בפונקציות קוגנטיביות: תפישת השפה, זיכרון, ריכוז ועוד. הטיפול
בליקויי למידה כולל, בין השאר, התאמת הלימודים והמבחנים לליקוי הספציפי שממנו
סובלים כל תלמידה ותלמיד, בכדי לאפשר להם למצות את יכולתם ואת כישוריהם