סיקל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים מ- 7.5.12 (בעקבות פ"ע מ- 12.2.2004), שדנה בעניינה של המערערת ושקבעה כי למערערת 45% נ"ע לפי ס' 34 (5-4) מותאם, כולל תקנה 15 ("הועדה").

2.הועדה התכנסה עפ"י פס"ד מ- 6.10.11, שניתן בהסכמה ע"י כבוד הרשמת (כתוארה אז) ק. כהן שקבע כדלקמן:

"א.עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתשקול בשנית אם יש מקום לנכות מהנכות הנפשית שנקבעה למערערת נכות בשיעור 10% נכות. ככל שהסיבה לניכוי היא מצב קודם, תפעל הוועדה על פי הלכת מרגוליס.

ב.הוועדה תנמק החלטתה.

ג.ב"כ המערערת יוזמן לטעון בפני הוועדה ויהיה רשאי להגיש מסמכים רפואיים הקודמים למועד ישיבת הוועדה וזאת בנוגע למצב קודם."

(פסה"ד).

3.ביום 4.12.12 נשמעו הצדדים בפני כבוד הרשם ת. סילורה:

ב"כ המשיב טענה כי הועדה פעלה עפ"י פסה"ד, שקלה נכוי מצב קודם בתחום הנפשי ונימקה פעולתה, כולל עפ"י הלכת מרגוליס.

הועדה, בישיבתה הראשונה, שמעה את ב"כ המערערת, ביקשה מסמכים ובצוע בדיקה (לה סרב ב"כ המערערת).

הועדה מבהירה כי עפ"י הממצאים והרישומים שבתיק הרפואי, ערב הפגיעה ניתן היה לקבוע למערערת 10% נכות נפשית – ובהתאם יש לנכות מצב קודם.

הועדה לא התבקשה להתייחס לחווה"ד ד"ר מוסקוביץ ובהתאם, אין מקום לטיעון זה (אף שנתאפשר למערערת להגיש מסמכים רפואיים קודמים לועדה, בנוגע למצב קודם).

בקורתו השפוטית של ביה"ד בנסיבות דנא מוגבלת לבחינה אם ביצעה הועדה כפי שהורה פסה"ד ומשמילאה אחריו הועדה – דין הערעור להדחות.

למען הסר ספק, הסכימה להחזיר העניין לועדה לאור ציון פריט ליקוי שגוי, כעולה מעמ. 3 שורה 3 לדו"ח – משלדעת הועדה יש לנכות 10% בגין מצב קודם.

4.בקשת המערערת לקיום דיון הוכחות נדחתה בהחלטה מ- 3.2.13.

5.בסיכומי הצדדים חזרו הם על טענותיהם:

המערערת טענה כי בצוע בדיקה פסיכודיאגנוסטית מיותרת בקשר למצב קודם ולכן סרבה בצדק לערוך אותה.

המשיב לא התייחס לכל טענותיה ולכן יש לקבלן.

היה על הועדה להתייחס לנתוני עובדה שטענה להם, כולל ראיות מיומנה, וללא ראיות אובייקטיביות על כושר עבודתה.

התממות לטעון כי לא היה על הועדה להתייחס לחוו"ד ד"ר מוסקוביץ.