סיסו סלומון נ' וויס

החלטה

בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדו המשיבה בלשכת ההוצאה לפועל בנתניה, בתיק מס' 1619945108.

לאחר שעיינתי בהתנגדות, על נספחיה, בחקירתו של המבקש בפני ובסיכומי הצדדים, הגעתי למסקנה כי הגנתו נמצאת בתחום האפור שבין הגנה שסיכוייה קלושים להגנת בדים, ולפיכך, יש להתנות את מתן הרשות (הניתנת בדוחק רב מאוד) בהפקדת ערבות על ידי המבקש, במזומן או בערבות בנקאית, על הסך של 10,000 ₪, בקופת בית המשפט, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו.

טענות ההגנה העיקריות של המבקש נסבות סביב נזקים שנטען כי נגרמו לו, במעשיה ומחדליה של המשיבה, אשר, לטענתו, הפרה את הסכם השכירות שנכרת בין הצדדים, הן בפעולתה להוציאו מן המושכר בטרם הסתיים המועד לכך, על פי הבנתו, והן באי-תיקון ליקויים שונים שנמצאו במושכר, בעת שהייתו, כגון סימני רטיבות בקירות והימצאותו של עכבר.

דא עקא כי טענותיו של המבקש בדבר אופן כימות הנזקים הנטענים על ידו, נוסחו באופן כללי, סתמי ומעורפל.

כידוע, ההלכה היא כי: "טענת קיזוז יש לפרט לפרטי פרטים וסכומים, עד לרמה של כתב תביעה עצמאי: "טענת קיזוז, בתחומיה של תביעה בסדר דין מקוצר, חייבת לפרט את הסכום הנתבע לפי טענת הקיזוז ואף להציג במדוייק את מערכת הנתונים אשר עליהם היא מבוססת. יש להעלות אותה בצורה מפורשת וברורה כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם, אין בה כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" (ד. בר אופיר, שם, עמ' 213 וראה גם ע"א 579/85 אריאן נ' לאומי, פ"ד מ(2) 765).".

(מתוך תאק 19670/07 עידן-דוד נכסים בע"מ נ' בנק לאומי סניף הכרמל (חיפה)– פורסם בפדאו"ר – ההדגשה שלי – י.ב.).

המבקש נקב, אמנם, בסכומים שונים בבקשתו למתן רשות להגן (10,000 ₪ בגין "הפרה יסודית" של ההסכם ו- 5,000 ₪ בגין שיפוץ דירה אחרת על חשבונו), אך לא מסר כל תשתית של נתונים עובדתיים שיתמכו בסכומים אלה בהם נקב כלאחר יד.

אם לא די בכך, הרי שבמעמד חקירתו הנגדית של המבקש התברר כי טענתו בדבר "פינוי לא צפוי", מבוססת על חוסר הבנה שלו את הוראות הסכם השכירות, כאשר, ממילא, נותר בדירה אף מעבר למועד לו הוא טוען.

עוד יש לציין, כי טענתו של המבקש בחקירתו הנגדית, בדבר תניות נוספות בעל-פה בדבר שכירות "לזמן לא מוגבל", מעבר למוסכם בכתב, שנעשו עם אחיה של המשיבה, הן טענות קלושות ביותר, שאף סותרות את אופן הצגת הדברים בתצהירו (שם נטען כי מצג זה נעשה על ידי המשיבה עצמה - ראה סע' 2 פיסקה 2 לתצהיר).

ההלכה בעניין התניית מתן הרשות להתגונן בערובה היא כי: "... בית המשפט רשאי לתלות את מתן הרשות להתגונן בתנאי, שהנתבע יפקיד את סכום התביעה בבית המשפט, או שימציא ערובה. אך אם יורה כך, הרי נתבע חסר-אמצעים לא יוכל להתגונן, ורק נתבע שיש בידו למלא אחרי התנאי שהוטל יוכל להתגונן, ויזכה אולי, בסופו של דבר, גם במשפט גופו.

לכך הורו בתי המשפט, כי לא ישתמשו בכוח לתלות מתן רשות להתגונן בתנאי כזה. אלא, לכל היותר, באותם המקרים בהם היה "כמעט" בטוח, שהנתבע לא גילה הגנה הראויה להתברר בבית המשפט, היינו, כאשר "כמעט" רשאי היה לסרב לנתבע, ותחת הסירוב נתן לו רשות מותנית בתנאי" (מתוך ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 689 – ההדגשה שלי – י.ב.).

בענייננו, סבור אני כי "כמעט" רשאי הייתי לסרב לבקשת המבקש למתן רשות להתגונן. ואולם, בעיקר בשל הטענה לאי-תיקון הליקויים שנתגלו במושכר (הגם שלא פורטה כדבעי) אתיר למבקש להתגונן בפני התביעה ובתנאי שיפקיד, בתוך 30 ימים מיום קבלת החלטתי זו, בקופת בית המשפט, את הסך של 10,000 ₪, במזומן או בערבות בנקאית.

יופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תידון התביעה בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקסד"א. במקרה כזה ההוצאות ושכ"ט עו"ד בגין הדיון בבקשה זו ייקבעו על ידי בית המשפט, בתום הדיון בתיק העיקרי.

לא יופקד הסכום האמור, במלואו ובמועדו, תידחה ההתנגדות והמבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשתו ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, י"ח תמוז תשע"א, 20 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: