סיסו נ' מדינת ישראל

החלטה

החלטה

1.בפניי בקשה לבטל צו פסילה מנהלית מהחזקת רשיון נהיגה לתקופה של 60 יום שניתן כנגד המבקש.

עובדות המקרה הן, שביום 22.6.12 נהג המבקש באוטובוס תוצרת מאן וביציאה מיישוב ניצן קיים חשד לכאורה כי נעמד על פסי הרכבת וכתוצאה מכך, גרם להתנגשות עם רכבת שנסעה לכיוון דרום וגרם לתאונת דרכים, וכתוצאה מהתאונה האוטובוס התהפך ו- 11 פצועים פונו לבית החולים.

קצין המשטרה הפעיל סמכותו בהתאם לסעיף 47 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה" או "הפקודה") ופסל, כאמור, את העורר מלהחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 60 יום (להלן: "הפסילה המנהלית").נ

2.טיעוני הצדדים

המבקש טוען כי המדובר בתאונה שבה המרחק בין קו מסילת הברזל לצומת הוא כ-20 מטר, אמנם למבקש יש רשלנות בנסיבות העניין, אך תאונה זו הייתה יכולה להימנע אם הרכב הראשון שהיה בקו הצומת, היה מפנה את הצומת, כאשר אור ירוק דולק לכיוון נסיעתו, המבקש ציפה כי הרכב הראשון יפנה את הצומת ובכך יצליח לחצות את מסילת הברזל.

עוד מוסיף ב"כ המבקש כי יכול להיות שיש שיקול דעת לא נכון של המבקש בנסיבות העניין, אך היה לו למה לצפות לפי תנאי הדרך, והאור הירוק שהיה ברמזור הנסיעה על מנת לפנות את המעבר. לעניין המסוכנות אנו סבורים כי המבקש אינו מסוכן שכן עברו אינו מכביד, נוהג משנת 80 , לא נגרמו נזקים אין חבלות של ממש, נבקש להסתפק בתקופת צינון קצרה לחלופין לאפשר למבקש לקחת את בתו לטיפולים פעם אחת בשבוע לטיפול בבית חולים מאחר והיא נפגעה מתאונת דרכים פגועת ראש. ( מסמכים רפואיים סומנו מ/1 )

מנגד, המשיבה מתנגדת לבקשה, מפנה את בית משפט לתמונות הרבות המצויות בתיק החקירה המעידות על הנזק שנגרם לאוטובוס, אף שהחקירה טרם הסתיימה, נחבלו חבלות שונות הנוסעים שהיו באוטובוס, אין המדובר בחבלות קשות, וזאת הודות לעירנות של נוסעי האוטובוס.

בתיק החקירה ישנם עדי ראייה שהיו באוטובוס המעידים כי ברמזור שהיה סמוך לסילת הרכבת היה אור אדום.

גרסת המבקש אינה נתמכת בראיות בתיק, וסותרות את גרסת המבקש.

לדעת התביעה המדובר ברשלנות קשה, בוטה, גבוהה, שכן המבקש יכול היה למנוע בקלות את התאונה אילו לא היה נצמד אל הרכבים שלפניו מתוך תקווה שהרמזור יתחלף לירוק, המבקש הפר חובת זהירות בפרט שמדובר בנהג מקצועי.

מדובר בעבירה חמורה , המקימה עילת מסוכנות, מפנה לחובה הקיימת על נהג אוטובוס לפי תקנה 55 לתקנות התעבורה, אנו סבורים כי במקרה זה יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני אינטרס הנאשם , וכי אין כל פגם בשיקול דעת של הקצין ונבקש להותיר את הפסילה על כנה.

3. דיון והכרעה.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר החקירה נחה דעתי כי בשלב זה, די

שיהיו בידי הרשות המוסמכת (קצין המשטרה) ראיות לכאורה לביסוס האשמה ואין היא

נדרשת להשתכנע מעל לכל ספק סביר כי הנהג ביצע את העבירה.

עוד עולה כי מחומר התביעה שהוגש לעיוני עולה, כי הנוסעים העידו כדלקמן:-

עדת ראיה הגב' שחר לאק מסרה עדות מיום 24.6.12 בו ישבה בחלק האחורי של האוטובוס ובדרך ליציאה מניצן ראתה מרחוק את הרכבת מתקרבת, הנהג נעמד על מסילת הרכבת " וראיתי את המחסום של הרכבת מתחיל לרדת ואז הסתכלתי וראיתי את הרכבת מתקרבת וצעקנו לנהג להזיז את האוטובוס מהפסים" .... ראינו שהנהג לא עושה כלום התחלנו לרוץ קדימה ולצעוק שיזיז את האוטובוס ואז הרכבת התנגשה באוטובוס" ( ראה הודעה מיום 24.6.12 עמ' 1 שורות מס' 13-17).

מעדותה של גב' פלינה סאבה עולה כי ישבה קדימה ליד הנהג וכי ראתה את הרכבת לפני התאונה , ושמעה את צפירת הרכבת לפני התאונה, וכי האוטובוס לא עצר לפני שנכנס למסילה, הוא עצר לפני המכוניות, ( ראה הודעתה מיום 1.7.12 עמ' 1 שורות מס' 4-14 ).