סיסו נ' חוגי

החלטה

בפני בקשתו של המבקש כי אורה על ביטול העיקולים הזמניים אשר הוטלו על זכויותיו ו/או נכסיו, לבקשת המשיב, במסגרת תביעה כספית שהגיש האחרון כנגד הראשון.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בבקשה המקורית להטלת העיקולים, בכתב התביעה, בחקירות שהתקיימו בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול:

1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על ביצועו של פסק הדין.

3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים.

4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני.

5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין.

6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש.

למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.

קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה

בכתב התביעה נטען כי המבקש מסר למשיב 5 שיקים, לשם תשלום התמורה בגין מוצרי אופנה שמכר לו המשיב.

דא עקא כי על פי הנטען בכתב התביעה, חוללו השיקים בשל העדר כיסוי מספיק והמבקש, שנטל אותם מן המשיב תוך שהוא מתחייב לשלמם למחרת היום, לא עשה כן.

המבקש, לטענתו, שילם את התמורה בגין השיקים במזומן, במועדים שונים, המאוחרים למועד מסירתם לידיו.

כידוע, ההלכה היא שבשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 – ההדגשה שלי – י.ב.).

עוד נקבע כי: "דונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות....

שיקול הדעת המופעל בדיון בבקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך הכרעה סופית ומוחלטת בפלוגתה".(שם, שם – ההדגשה שלי – י.ב.).

מבלי לקבוע מסמרות, אומר כי עדויותיהם של המשיב והמצהיר מטעמו, מר איציק טל, לא נסתרו בחקירותיהם הנגדיות.

לעומתם, עדותו של המבקש הייתה עדות מבולבלת, חסרת פרטים ואף, לעיתים, נדמה כי הוא מבקש להעיד על מסקנות ולא על עובדות (כגון חזרתו על המנטרה שלא יעלה על הדעת שיינתנו לו שיקים ללא תמורה).