סיניציה נ' קיסלמן

החלטה

1.בפניי בקשה מטעם הנתבעת, לסילוק על הסף של כתב התביעה אשר הוגש כנגדה, בשל התיישנות התביעה, ובשל היעדר עילת תביעה.

מדובר בתביעה שהוגשה ביום 2.4.12 לפיצוי בגין פגיעה בפרטיות, הוצאת לשון הרע, וכן למתן צו מניעה קבוע.

לטענת המשיבה, המבקשת נכנסה לביתה, תוך הטחת קללות וגידופים וכינתה אותה "זונה", בפני זרים, בהזדמנויות ואירועים שונים.

טענות הצדדים

המבקשת טוענת, כי יש לדחות את התובענה על הסף, בשל התיישנותה, וזאת בהתבסס על ס' 26 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"), הקובע תקופת התיישנות בת שנתיים, בתביעות אזרחיות על פי חוק הגנת הפרטיות. משכלל האירועים הנטענים בכתב התביעה, התרחשו לכל המאוחר ביום 5.11.08, התיישנה התביעה ביום 4.11.10.

בנוסף, טוענת המבקשת, כי התביעה נעדרת עילה, שכן, בכתב התביעה לא צוין איזה חובה חקוקה הופרה. כתב התביעה, לטענת המבקשת, מנוסח בכלליות ובחוסר בהירות. ולכן נפגעת יכולתה של המבקשת להתגונן. עוד לטענתה, המשיבה לא פרטה בכתב התביעה, את הנוסח המדויק של לשון הרע הנטען, בניגוד לחובה המוטלת עליה, להוכחת עילת לשון הרע.

לטענת המשיבה, יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף, וזאת בשל היותה קנטרנית ונעדרת כל ביסוס משפטי.

טוענת המשיבה, כי בבקשה זו, התייחסה המבקשת לעילה אחת בלבד המפורטת בתביעה, והיא עילת לשון הרע, וזאת בעוד כתב התביעה מפרט 4 עילות תביעה שונות, והן: "פגיעה בפרטיות", "נזיקית", "לשון הרע", ו- "צו מניעה קבוע". משכך, אף מסיבה זו, אין מקום לסילוק על הסף של כלל כתב התביעה.

עוד טוענת המשיבה, כי המבקשת לא העלתה את טענת ההתיישנות בהזדמנות הראשונה שניתנה לה, בכתב ההגנה. ועל כן, ומסיבה זו בלבד, על טענה זו להדחות. המשיבה לא התייחסה לגופה של טענת ההתיישנות.

דיון והכרעה

הכלל הוא, כי אין מוחקים תביעה בשל חוסר עילה, אלא אם- כן ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכישלון. אך כל עוד קיים סיכוי על פי כתבי הטענות, ולו אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה (ראה, ע"א 586/57 גולדנברג נ' אטור, פ"ד יא' 1406; ע"א 109/84 ורבה נ' אורדן, פ"ד מא(1) 577; ע"א 642/89 עזבון שניידר ז"ל נ' עיריית חיפה, פ"ד מו (1) 470, 476).

בעניינינו, עיון בכתב התביעה מלמד על קיומן של 4 עילות נפרדות כנגד המבקשת, זאת כאמור בהנחה שיעלה בידי המשיבה להוכיח טענותיה, או חלק מהן. ברי, כי משלא התייחסה המבקשת בבקשה זו לכלל עילות התביעה, לא הוכיחה המבקשת בקשתה, ומשכך בלבד, דין הבקשה להדחות.

לעניין טענת ההתיישנות- המבקשת העלתה טענת התיישנות העולה מהפרת חוק הגנת הפרטיות, בסעיף 5 לכתב הגנתה. משכך, העלתה המבקשת טענה זו בהזדמנות הראשונה שניתנה לה. משלא טען המשיב בעניין זה לגופם של דברים, אין בידיי די נתונים על מנת להכריע בשלב זה.

משטענת ההתיישנות אינה הטענה המרכזית בהליך זה, אשר תכריע גורל התביעה כולה, ובשים לב לכך שממילא דין הבקשה לסילוק על הסף מהעדר עילה- להדחות, עניין ההתיישנות העולה מהפרת חוק הגנת הפרטיות, יוכרע במסגרת פסק הדין שינתן בסופם של הליכים, ולאחר שתובא בפניי פרשת הראיות במלואה.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים

ניתנה היום, כ"א אדר ב תשע"ד, 23 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: