סיני נ' ברקוביץ

פסק דין

בפניי תביעה כספית על סך 25,000 דולר, אשר מקורה בשטר שהוגש לביצוע.

א. תמצית טענות ההגנה

1. הנתבע, שחתם על השטר כערב, מבסס את טענותיו על חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

לטענתו, הלווה ועושה השטר ומי שהיה חייב מס' 2 בתיק ההוצל"פ הוא חמו - שמואל פולק, (להלן: "הלווה/פולק"). לשטר היו שני ערבים נוספים, שהיו החייבים 1 ו-3 בתיק ההוצל"פ והתובע בחר שלא להמשיך את ההליכים כנגדם.

המלווה אינו התובע, אלא אחיו שרגא סיני, (להלן: "המלווה/שרגא").

תיק ההוצל"פ נגד הלווה צורף במסגרת איחוד תיקים לתיקי הוצל"פ נוספים כנגדו ובהתחשב במצבו הכלכלי והמשפטי של הלווה, הוא נמנע מלהגיש התנגדות לביצוע השטר.

2. הליכי ההוצל"פ שנפתחו נגד ערבים 1 ו-3 הופסקו על ידי התובע, מבלי ששילמו כל סכום שהוא ועתה, כך לטענתו, דורש התובע שהנתבע ישא במלוא סכום השטר לבדו, למרות שהינו הערב השלישי ברשימה מבחינה כרונולוגית. לטענתו, לא היה מסכים מלכתחילה לחתום כערב לשטר אלמלא חתמו עליו לפניו נתבעים 1 ו-3 וכיוון שהינם אמידים ובעלי אמצעים.

3. הלווה נתן את השטר למלווה לפני כחמש שנים, להבטחת הלוואה בריבית שנתן לו המלווה. זו הייתה הלוואה אחת מיני הלוואות רבות במשך תקופה של כשש שנים, בסכום מצטבר של למעלה ממיליון ₪ ובריבית שבין 3% ל-5% לחודש. בפועל, הלווה שילם למלווה סכומים גבוהים בהרבה מקרן ההלוואות, מה שנבע מריבית רצחנית שגבה ממנו המלווה.

הלווה הכיר את המלווה, העוסק במתן הלוואות בריבית בשוק האפור באמצעות סניף המרת מטבע בבני ברק. הלווה לא עמד בהחזר ההלוואה הראשונה והמלווה האריך לו את מועד הפירעון תמורת ריבית נוספת. בכל פעם שנתן המלווה ללווה הלוואה, נהג הלווה למסור לו שיק על סכום הקרן בצירוף הריבית. ככל שבתום תקופת ההלוואה לא שילם הלווה את סכום ההלוואה, היה זוכה לארכה לתקופה נוספת תמורת ריבית נוספת וכך הלאה.

בכל עת שהוארכה תקופת ההלוואה, הלווה מסר למלווה שיק חדש, והמלווה השיב לו את השיק שקיבל מהלווה בעת מתן ההלוואה המקורית. כל שיק שהחליף שיק ישן, נשא גם את סכום הקרן וגם את סכום הריביות המצטברות. היו מקרים בהם הלווה מסר למלווה שיקים לביטחון של צדדי ג', כגון של חייב 1 בתיק ההוצל"פ, מר יצחק קויפמן, או שיקים לביטחון של בתו של הלווה (היא אשת הנתבע) אשר מסרה לו שיקים בסך 77,500 ₪. בפועל, רק הלווה הוא שניהל את ענייני ההלוואה מול המלווה והאחרון לא הכיר איש מצדדי ג' שמסרו שיקים ו/או הערבים והמלווה שימש כבנק.

4. טוען הנתבע, כי לא נערכו הסכמי הלוואה בכתב בין הלווה והמלווה למרות דרישת החוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות (להלן: "החוק"). בחקירתו העיד, כי לא ביקש לראות הסכם הלוואה כזה. (ע' 13 לפרוטוקול). את כספי ההלוואה קיבל המלווה מאחיו – התובע, כדי שייתן אותם ללווה.

השטר נשוא תביעה זו, נמסר למלווה על ידי הלווה ללא שם הנפרע, כביטחון להשבת הלוואה שניתנה ללווה, כדי לשלם הלוואות קודמות שקיבל מהמלווה, בצירוף סכומי ריבית מופקעת שהצטברו על אותן הלוואות. דהיינו, שלא מדובר בהלוואה עצמאית אלא ממוחזרת והינה חלק ממכלול הלוואות שצמחו ותפחו כדי לכסות הלוואות קודמות וניתנה לפני למעלה מחמש שנים.

משכך, הלווה לא יודע מהי הריבית ששילם ותשלום הריבית הפך לעניין שבשגרה כחלק מהארכות המועד להשבת ההלוואות.

5. ביום 15/12/08 , כשלוש שנים לאחר שנחתם השטר, נשלח מכתב התראה אל הנתבע, לפיו הלווה לא פרע את ההלוואה. הבקשה לביצוע הוגשה רק ביום 24/5/09 והאזהרה לנתבע נמסרה רק ביום 8/3/10. שתיקתו זו של המלווה, כך הנתבע, במשך למעלה משלוש שנים, גרמה לו להאמין שההלוואה נפרעה. גם השטר שהוגש לביצוע בתביעה זו, הינו ללא מועד פירעון.

בחקירתו הוצג לנתבע מכתב שנשלח לו בחודש דצמבר 2008 עם אישור מסירה בכתובתו בעיר אלעד ברח' אבן גבירול 23 והנתבע אישר כי לא הגיב לו. כן אישר כי טרם קבלת המכתב, ידע כי נפתח תיק הוצאה לפועל כנגד אשתו והוא זה שהגיע עם שרגא סיני להסדר תשלום חובה של אשתו ובעצם ידע שיש הלוואות שלא הוחזרו (ע' 15 שורות 6 עד 26 לפרוטוקול).

6. טוען הנתבע, כי לא היה מסכים לחתום כערב לשטר, אילו היה מצורף לו עותק של חוזה ההלוואה, ממנו היה למד שזוהי ערבות להלוואה בריבית רצחנית וכי ההלוואה הינה לצורך פירעון הלוואות אחרות, שתפחו בשל חיובי ריבית והלוואה זו מצטרפת להלוואות אחרות. אילו ידע זאת, היה ברור לו, שהלווה לא יוכל לעמוד בפירעונה. בנוסף, אילו הודיע לו המלווה מבעוד מועד שהשטר לא נפרע, הוא היה פועל אצל הלווה לפרוע את ההלוואות ולא לקחת נוספות.

הגם שהמלווה מסר את השטר לאחיו - התובע, זכויות התובע כפופות להוראות החוק, לפיהן התובע אינו אוחז בתום לב ובתמורה, כאשר מדובר במלווה שזו דרך עיסוקו ובתובע שמממן את ההלוואות. ההלוואות ניתנו בדפוס קבוע ושגרתי, נשאו ריבית רצחנית ומדובר במנגנון פעילות של עיסוק מסודר ומובנה של מתן ההלוואות.

7. הכלל הוא, כך הנתבע, כי מי שנותן הלוואות זוהי דרך עיסוקו אלא אם כן יוכיח אחרת. משכך, היה על המלווה לערוך הסכם הלוואה בכתב, לפרט את סכום ההלוואה, שיעורי הריבית, פירוט הסכומים, תקופת ההלוואה, סכומי ומועדי התשלומים והסנקציה לאי פירעון.

משלא עשה כך התובע, ומשלא פירט את ההלוואה, סכומיה והתשלומים ששולמו, אין לו עילת תביעה והשטר לא יכול לשמש בסיס לבקשת ביצוע. בהלוואה חוץ בנקאית מוטל על המלווה נטל כבד ובעניינינו מדובר בהלוואה ממוחזרת ולכן הלווה והערב זכאים ליהנות מהגנת החוק ביחס לשיעורי הריביות.