סיני ואח' נ' פריג' ואח'

החלטה

בפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת העדר עילה.

עסקינן בתביעה לתשלום שכר יזמות. בכתב התביעה נטען, כי הנתבעים היו בעלי הזכויות במקרקעין הנמצאים בסמוך לרחוב הטייסים בירושלים (להלן – "המקרקעין"). לא הייתה דרך גישה מוסדרת המחברת את המקרקעין אל אחד הרחובות הסמוכים להם, ולפיכך נפגע שוויים.

התובעים פעלו לשם הכשרת גישה אל המקרקעין דרך חלקת קרקע סמוכה (להלן – "החלקה"), אשר עם בעלי הזכויות בה הגיעו התובעים להסכמות שונות וגלל כך הושבחו המקרקעין. כן פעלו התובעים לשם מציאת רוכשים למקרקעין ולחלקה.

נטען, כי הנתבעים התחייבו לשלם לתובעים בגין פעילותם כאמור ומשלא עשו כן הוגשה התביעה.

לוז טענת הנתבעים בבקשה דנן הינו, כי כתב התביעה אינו מגלה עילה. נטען, כי אף אם נניח שהעובדות להן טוענים התובעים נכונות הרי, שעסקינן בעסקת תיווך במקרקעין המוסדרת בחוק המתווכים במקרקעין, התשנ"ו – 1996 (להלן – "חוק המתווכים"). התובעים לא טענו בכתב התביעה, כי נכרת בינם לבין הנתבעים הסכם בכתב המזכה אותם בדמי תיווך וכן לא נטען, כי הנתבעים בעלי רישיון תיווך, ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 14 לחוק המתווכים אף אם יוכיחו התובעים את העובדות הנטענות בכתב התביעה לא יהיו זכאים לתשלום אותו הם תובעים.

התובעים טוענים, כי הוראות סעיף 14 לחוק המתווכים אינן חלות על המקרה דנן, שכן עיקר פעילותם אם לא כולה הינה פעילות יזמות, להבדיל מפעולת תיווך. כן נטען, כי אף אם יש בפעילותם משום תיווך הרי, שעסקינן בעסקת אקראי שלא חל עליה סעיף 14 לחוק המתווכים.

דיון

סבורני, כי אין מקום למחוק את התביעה על הסף מחמת העדר עילה. אבאר להלן.

לצרכי החלטתי זו אניח, כפי שלמעשה הניחו הצדדים עצמם, כי באם פעילות התובעים בכללותה תסווג כעיסוק בתיווך במקרקעין הרי, שאין התובעים זכאים לתמורה כספית בגין פעילותם הואיל ולא נכרת בין הצדדים הסכם בכתב וככל הנראה התובעים אינם בעלי רישיון לעסוק בתיווך במקרקעין.

יחד עם זאת דומני, כי בטרם שמיעת ראיות לא ניתן לשלול את הטענה שפעילות התובעים חרגה מגדר "תיווך במקרקעין" כמשמעותו בחוק המתווכים, קרי – "הפגשה בתמורה בין שני צדדים או יותר, לשם התקשרותם בעיסקה בזכות מקרקעין".

אמנם התובעים עצמם טוענים, כי הם אלה שהפגישו בין רוכשי המקרקעין והחלקה הסמוכה לבין הנתבעים. ברם, בכתב התביעה נטען, כי פעילות התובעים כללה הן הפגשה של הרוכשים עם הנתבעים והן ייזום מהלך שהביא להשבחת ערך המקרקעין.

אף אם אניח שפעילות התובעים כללה גם אלמנטים של תיווך עדיין אין מקום לשלול, בשלב זה, את האפשרות שעיקר פעילות התובעים הייתה השבחת המקרקעין, להבדיל מתיווך גרידא. ככל שתוכח הטענה, כי עיקר הפעילות בגינה נדרשת התמורה לא הייתה פעילות של תיווך, או לחלופין שניתן להבחין בין פעילות התיווך לפעילות הייזום, הרי שאין לשלול את האפשרות שהתובעים יהיו זכאים לשכר בעבור פעילותם.

אפשר שפעילות התובעים אל מול הרוכשים ובעלי הזכויות בחלקה תחשב כפעולת תיווך, אשר אינה מקנה להם זכות לקבל שכר ביחסים שבין התובעים לבין הרוכשים ובעלי הזכויות בחלקה. באופן דומה אף תחשב הפעילות האמורה כתיווך בכל הנוגע להפגשת הרוכשים והנתבעים בקשר לרכישת הזכויות במקרקעין.

יחד עם זאת, עשויה פעילות התובעים ביחס לחלקה להיחשב כפעולת יזום ביחסים שבין התובעים והנתבעים לעניין המקרקעין. שכן פעילות התובעים, אשר הביאה כנטען למכר הזכויות בחלקה, הובילה למצב בו ניתן להכשיר גישה אל המקרקעין, דרך החלקה ומכאן להאדרת שווי המקרקעין לתועלת הנתבעים.

סופם של דברים הוא, כי לא ניתן לשלול בשלב זה את האפשרות, שעל פי העובדות הנטענות בכתב התביעה, זכאים התובעים לשכר יזמות ולו אך בשל פעילותם שהביאה כנטען להאדרת שווי המקרקעין.

בשולי הדברים אציין, כי ניתן להגיע לאותה התוצאה נוכח טענת הנתבעים שעסקינן בעסקת אקראי. בע"א (מחוזי ת"א) 3252/05 טרכטנברג נ' אפריקה ישראל (פורסם במאגרים) נקבע, כי בנסיבות מסוימות לא תחולנה הוראות חוק המתווכים על עסקת תיווך במקרקעין, מקום שעסקינן בעסקת אקראי שלא נעשתה על דרך עיסוק.

ההכרעה האם עסקינן בעסקת אקראי כאמור, או בעסקת תיווך שנעשתה על ידי מי שמקצועו בכך, טעונה בירור ראייתי ודי בכך כדי להצדיק את בירור התביעה לגופה.

בטרם סיום הנני להתנצל בפני הצדדים על האיחור במתן החלטתי זו. עיון בתיק מעלה, כי ניתן היה להכריע בבקשה דנן עוד לפני מספר חודשים, אך מפאת תקלה כלשהי הובא בפני רק בימים אלה תיק בש"א 7373/09, אשר במסגרתו הוגשה הבקשה לסילוק על הסף.

אשר על כן נדחית בזה הבקשה לסילוק התביעה על הסף.