החלטה
בפני בקשה לאישור מינויו של בורר.
בהחלטתי מיום 18.8.11, על יסוד הסכמת הצדדים וסעיף הבוררות בהסכם אשר נכרת ביניהם, עוכבו ההליכים בתיק זה בהתאם להוראות סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק הבוררות").
בבקשה זו טוענת המבקשת כי לאחר שלא עלה בידי הצדדים להסכים על זהותו של הבורר בפניו יתבררו המחלוקות שביניהם, הועברה פניה ליו"ר לשכת עורכי הדין בישראל וזה, במכתב מיום 11.8.11, מינה כבורר את עו"ד יגאל קולוף. דא עקא, טוענת המבקשת, שהמשיב סירב לקבל את מינוי הבורר כאמור ואף פנה בתלונות נגד המבקשת לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. נוכח התנגדות המשיב למינוי הבורר, הודיע הבורר כי הוא מעכב את דיוני הבוררת עד להכרעה בטענות המשיב. לפיכך, עותרת המבקשת בבקשה זו לאשר את מינוי עו"ד יגאל קולוף כבורר ולחילופין, לבטל את ההחלטה בדבר עיכוב ההליכים ולהורות על המשך בירור התביעה בבית המשפט.
בתגובתו לבקשה, טוען המשיב כי לפי הסכם הבוררות נתונה ליו"ר לשכת עורכי הדין סמכות למנות בורר רק בהיעדר הסכמה בין הצדדים אודות זהות הבורר. ביום 20.6.11 העבירה המבקשת למשיב שמות של שלושה עורכי דין כבוררים אפשריים אך בתגובה הודיעה המשיב ביום 27.6.11 כי בכדי לבדוק את אותם שלושה, על המבקשת להעביר אליו את "פרופילי עורכי הדין והמלצות קודמות לגביהם". חלף העברת מידע זה, פנתה המבקשת במישרין ליו"ר לשכת עורכי הדין כדי שימנה את הבורר. בנסיבות אלו, טוען המשיב כי לא מוצתה האפשרות להגיע להסכמה בדבר בחירת בורר מוסכם, שלכן יש להקפיא את מינוי עו"ד יגאל קולוף כבורר.
ראשית, יצוין כי בהתאם לסעיף 79ב (ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, באם מעביר בית משפט עניין שבפניו לבוררות, יהיה "בית המשפט" כהגדרתו בחוק הבוררות, אותו בית משפט שהעביר את העניין לבוררות. בדין איפה הוגשה בקשה זו בפני בית משפט זה.
שנית, יצוין כי לפי סעיף 8 בחוק הבוררות מוסמך בית המשפט למנות בורר בעניין שהוסכם למסרו לבוררות. קל וחומר איפה, שבית המשפט מוסך לאשר מינויו של בורר אשר מונה בידי גוף חיצוני על יסוד הסכם הבוררות.
שלישית, מאחר ולמעשה אין בין הצדדים כלל מחלוקות עובדתיות והשתלשלות האירועים איננה במחלוקת, איננה רואה מקום לקיומו של דיון וניתן להכריע בבקשה על יסוד טיעוני הצדדים בכתב.
ורביעית, לגופם של דברים, ראוי שיוזכר כי אחת המטרות היסודיות בעצם מתן האפשרות לצדדים לברר מחלוקות ביניהם שלא בפני מערכת השיפוט של המדינה, הינה השאיפה ליצירת "אמצעי נוח, מהיר וחסכוני" ליישוב הסכסוך (פרופ' ס. אוטולנגי, בוררות דין ונוהל, מהדורה רביעית, עמ' 3). ניסיון של מי מהצדדים לעכב את בירור המחלוקות אשר הוחלט להעבירן לבוררות עומד בסתירה לרעיון הטמון בדיני הבוררות. תמיכה במוסד הבוררות מזה, תוך הגשמת רצונם ההיולי של הצדדים לבירור המחלוקות בבוררות מזה, מחייבת לפיכך גם הגשמת השאיפה להכרעה מהירה במחלוקות שהועברו לבוררות.
בהסכם הבוררות נקבע כי הבורר ימונה על ידי הצדדים בהסכמה, ובהעדר הסכמה – על ידי בורר שימונה על ידי יו"ר לשכת עורכי הדין. אין ספק, וכך בדיוק נכתב בהסכם הבוררות, כי בכך בקשו הצדדים להשיג מטרה כפולה. ראשית, בקשו לאפשר הידברות אשר תכליתה קביעה משותפת ומוסכמת של זהות הבורר. שנית, ולא פחות חשוב, באמצעות הפניה להכרעה חיצונית בדבר זהות הבורר, בקשו הצדדים לוודא שלא יהיה בידי מי מהצדדים לסכל את מינוי הבורר באי הסכמה. שתי התכליות הללו מתיישבות עם רעיון ההכרעה המהירה שביסוד מוסד הבוררות.
בעניין דנא, הציעה המבקשת למשיב שלושה עורכי דין כבוררים אפשריים. נוכח הצעה זו, עמדה בפני המשיב האפשרות לקבל את מי מהשמות המוצעים ולמצער, להציע בורר או בוררים אפשריים אחרים. למשיב עמדה גם אפשרות נוספת – לסרב לשמות בלא להציע אחרים או אף להתעלם כליל מפניית המבקשת. בחירה באפשרות השנייה משמעותה אחת – אי הסכמה. כך בדיוק גם תשובת המשיב בדבר בקשתו לקבלת פרטים נוספים אודות עורכי הדין. אף אם בקשה זו נעשתה בכנות וברצון אמיתי לברר פרטים טרם הכרעה, אין בבקשה זו משום "הסכמה" למי מהשמות ויש בבקשה זו משום מיצוי השאיפה להסכמה. ודוק, ברי כי מבחן מיצוי האפשרות להגיע להסכמה איננו פורמאלי ואיננו נמדד בימים או במכתבים, אם יום חלף או שבוע או מכתב אחד הוחלף או יותר. השאלה הינה אם בנסיבות העניין נעשה ניסיון להגיע להסכמה ואם נתברר מנסיבות העניין שאין טעם בהמתנה נוספת. כאשר המבקשת פונה למשיב בהצעה של שלושה בוררים וזה, בתשובה, איננו מאשר מי מהם, איננו מציע בורר אחר ומבקש "מידע נוסף" אשר בעקבותיו אולי יבקש פרטים נוספים, משמעות הדבר מיצוי הניסיונות להגיע להסכמה. בשלב זה, הגשמת כוונת הצדדים בהסכם הבוררות מחייבת מתן תוקף למנגנון החלופי אשר הוסכם – מינוי בידי יו"ר לשכת עורכי הדין. בדין איפה פנתה המבקשת בעניין זה, בדין נענה יו"ר לשכת עורכי הדין לפניה וכדין מונה עו"ד יגאל קולוף לבורר.
זאת ועוד, לא מצאתי כל הצדקה לשלל כינויי הגנאי אשר מטיח המשיב במבקשת בתגובתו. נהפוך הוא. עולה הרושם שדווקא המשיב איננו פועל כמצופה ממי שרוצה לברר המחלוקות במהירות וביעילות. ודוק, לו סבר המשיב באמת ובתמים שניתן להסכים למי מהשמות שהציעה המבקשת, דבר לא היה מונע ממנו לבדוק בעצמו את אותם עורכי דין שהוצעו. לו בקש המשיב באמת ובתמים למצות האפשרות להסכים על בורר אחר, דבר לא היה מונע ממנו להציע בורר שכזה למבקשת עד למועד הגשת בקשה זו. ולו מצא המשיב פגם כלשהו, ולו קצה של פגם, בהתאמתו של עו"ד קולוף לכהן כבורר, יכול היה לציין זאת או לפנות בבקשה מתאימה ואף זאת לא עשה. קשה איפה שלא להתרשם שדווקא המשיב הוא זה אשר בהתנהגותו מעכב ההכרעה במחלוקות.
נוכח כל האמור לעיל אני נעתר בזאת לבקשה ומאשר את מינויו של עו"ד יגאל קולוף כבורר.
המשיב יישא בהוצאות המבקשת בגין בקשה זו בסך של 3,000 ₪ וזאת בלא קשר לתוצאות ההתדיינות בבוררות.
ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"א, 22 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.