סינואני נ' כהן ואח'

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב מיום 29.7.13 (כב' השופטת נעה תבור).

בפסק הדין, (שהוכתר כ"פסק דין חלקי") נתקבלה באופן חלקי תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיבים (ונגד נתבעים נוספים) לפיצוי בגין הודעות שנשלחו אליו בדואר אלקטרוני בניגוד לסעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב – 1982.

בפסק הדין נקבע שהמשיבה 1, העוסקת בין היתר בפרסומת באמצעות המייל, שלחה למבקש דברי פרסומת עבור הנתבעים האחרים ללא הסכמתו, והיא חויבה לשלם למבקש סך של 2,500 ₪.

נתבעים 11, 12, 14, ו 15 (שלא צורפו כמשיבים לבר"ע) חויבו לשלם למבקש יחד ולחוד עם המשיבה 1 סך של 300 ₪ (נתבע 11) סך של 450 ₪ (נתבעת 12), סך של 150 ₪ (נתבע 14) וסך של 150 ₪ (נתבעת 15) אך באופן שהסכום המירבי שיקבל המבקש מהמשיבה 1 ומהנתבעים 11, 12, 14 ו 15 הוא 2,500 ₪ סך הכל.

בנוסף, חויבו המשיבים 2, 3 ו 4 לשלם למבקש סך של 250 ₪ כל אחד.

המשיבה 1 הגיבה לבר"ע. המשיבים הנוספים לא הגיבו לבר"ע והמשיב 5 הודיע שהבר"ע לא נמסרה לו.

לאחר שעיינתי בבר"ע על נספחיה, בפסק הדין ובתגובת המשיבה 1 לבר"ע החלטתי לדחות את בקשת רשות הערעור.

מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר, יעיל ונגיש לצדדים.

בשל כך לא מוקנית לצדדים זכות ערעור על פסק הדין, אלא ברשות, וכן יש להעניק משקל רב להכרעת הערכאה המבררת שלפניה נדון העניין.

התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין של בית המשפט לתביעות קטנות מוגבלת למקרים חריגים בהם נפלה שגיאה בולטת בפסק הדין. בעניין הנדון, לא מדובר באחד המקרים החריגים המצדיקים התערבות ערכאת הערעור.

פסיקת הפיצוי לדוגמא מסורה בעיקרה לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית השומעת את הראיות (ראו גם: ע"א 1370/91 לוטפי משעור נ' אמיל חביבי, פ"ד מז(1) 535).

במסגרת שיקוליו בדבר גובה הפיצוי התבסס בימ"ש קמא על קביעותיו העובדתיות - בהן לא מצאתי מקום להתערב - לפיהן המבקש ידע מראש שברשותו שתי כתובות מייל המתנקזות לאותה תיבת דוא"ל, אך ביקש מהמשיבה 1 להסיר רק כתובת אחת מרשימת הדיוור ובקשתו בוצעה. רק מספר חודשים לאחר מכן, שבמהלכם נשלחו אליו הודעות פרסומת הנ"ל לכתובתו השניה, ביקש להסיר גם אותה מהרשימה.

נקבע שהימנעותו זו מלבקש מלכתחילה להסיר מרשימת הדיוור את שתי הכתובות, עליהן ידע, אלא רק כתובת אחת, היא בניגוד למה שניתן היה לצפות ממי שלטענתו סבל מטרד כה קשה, התנהגות אותה מצאה ערכאה קמא כמצדיקה את הפחתת הפיצוי הסטטוטורי המירבי הקבוע בחוק התקשורת.

לא מצאתי שהסכום שנפסק למבקש חורג במידה בולטת מהראוי בנסיבות העניין, והוא אינו מצדיק התערבות ערכאת הערעור.

ביתר טענות הבר"ע לא מצאתי ממש.

לאור האמור לעיל - בקשת רשות הערעור נדחית.

לפנים משורת הדין אין צו להוצאות.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, 22 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.