סינואני ואח' נ' כהן ואח'

פסק דין

התובע הגיש תביעה, נגד שישה-עשר נתבעים, שעניינה הודעות פרסומת שנשלחו אליו באמצעות הדואר האלקטרוני, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב-1982.

בתאריך 29.7.13 ניתן פסק דין חלקי בענין מרבית הנתבעים. באותו מועד, עדיין לא חלף המועד להגשת תשובה מטעם מקבל ההודעה לצד השלישי. כמו כן לא היה אישור מסירה לנתבע 13 ועל כן נדחה הדיון בענין נתבעים אלו למועד נוסף.

הקביעות העקרוניות הנוגעות לתביעה, לרבות "סרגל הפיצוי", נקבעו במסגרת פסק הדין החלקי שניתן בתאריך 29.7.13 ויש לקרוא את פסק הדין הנוכחי, ביחד עם פסק הדין החלקי, המהווה חלק בלתי נפרד ממנו.

נתבע 13

התובע טוען כי לא מסר את כתובת המייל שלו לנתבע ולא הביע הסכמה לשלוח אליו דברי פרסומת.

נתבע 13 זומן לדיון כדין ואף הגיש כתב הגנה (באיחור), אולם לא התייצב לדיון.

בכתב ההגנה, טוען נתבע 13 כי המותג "תום בטבע", התקשר עם נתבעת 1 למטרת קידום ופרסום המותג, אולם לא נתן אישור לפעול לפרסום בניגוד לחוק.

כתב התביעה מתייחס להודעת פרסומת אחת. אין מחלוקת כי מדובר בפרסום. הנתבע לא הציג הסכמת התובע לקבל דבר פרסומת ולא את חוזה ההתקשרות עם נתבעת 1, אשר יש בו להבטיח פעילות על פי דרישות החוק. לפיכך, אני קובעת אחריות הנתבע לדבר הפרסום שנשלח בשמו.

אשר לגובה הפיצוי, כאמור, פורטו השיקולים והנימוקים במסגרת פסק הדין החלקי. עניינו של נתבע 13 זהה לעניינם של נתבעים 4,6,7 ועל כן אני מחייבת אותו לשלם לתובע סך 250 ₪.

הסכום האמור ישולם בתוך 30 יום מיום שימסר לנתבע 13 פסק הדין, שאם לא כן ישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.

נתבעת 5

אף בעניינה של נתבעת זו מדובר בדבר פרסומת אחד, שהגיע לתיבת הדוא"ל של התובע. הנתבעת אינה חולקת על כך שמדובר בפרסום.

הנתבעת היא מכללה ללימוד מקצועות עיצוב, שבעליה, גב' יפעת שגב, הופיעה בשמה בשתי הישיבות שנערכו בבית המשפט. הנתבעת טענה בדיון ובכתב ההגנה, שהתקשרה עם חברת 'אקדמיק נרשמים ללימודים בע"מ' (להלן - צד ג') וכי בחוזה בין הצדדים הוסכם כי מטרת ההתקשרות היא לשם פרסום הנתבעת כמוסד לימודים, באתר האינטרנט של צד ג', בשילוב עם פרסום באתר Mako ובאתר The Marker.

הנתבעת הדגישה כי ניהלה עם נציג צד ג' תקשורת ענפה וכי היתה לה מעורבות מלאה בתוכן ובאופן הפרסום. לדבריה לא התירה כל פרסום ללא אישורה ונציג צד ג', אף שלח לאישורה צילום המקומות בהם ימוקם הפרסום ואופן הפרסום ורק לאחר בדיקה קפדנית והערות, אושרו הפרסומים. בין אלו לא נכלל פרסום באופן בו הגיע אל התובע.

הנתבעת הדגישה כי מעולם לא התבקשה להעביר תמונה להפצה בדואר אלקטרוני ולא אישרה את התמונה שנשלחה אל התובע. עוד הוסיפה כי לא אישרה ולא ידעה על משלוח תכנים באמצעות המייל ורק עם קבלת התביעה נודע לה לראשונה כי נשלחה בשמה הודעת פרסום כאמור.

אין חולק על כך שהתובע לא נתן הסכמתו לקבלת דבר הפרסומת הנ"ל.

חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 מטיל אחריות על "מפרסם", היינו מי ששמו או מענו מופיעים בדבר הפרסומת כמען להתקשרות לשם רכישה, מי שתוכנו של דבר הפרסומת עשוי לפרסם את עסקיו ומי שמשווק את דבר הפרסומת בעבור אחר. סעיף 30א(י)(5) לחוק האמור, קובע חזקה כי מפרסם ששיגר דבר פרסומת בניגוד להוראות סעיף זה, עשה כך ביודעין, אלא אם הוכיח אחרת.

לאחר ששמעתי את הצדדים, עיינתי היטב בכתבי הטענות ובמסמכים שצורפו, אני קובעת כי הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה, והוכיחה כי דבר הפרסומת שנשלח בשמה, נשלח שלא ביודעין.

עדותה של גב' שגב מטעם הנתבעת, היתה עקבית, בהירה ומהימנה ונמצאו לה דברים לחיזוק במסמכים ובראיות. הנתבעת צרפה מסמכים ותכתובת עם צד ג', מהם עולה כי פיקחה על אופן הפרסום לפרטי פרטים, לרבות התוכן והצורה, בהם ביקשה לפרסם את הנתבעת. הנתבעת הציגה תשתית עובדתית מפורטת ומבוססת שיש בה ללמד על מעקב ומעורבות בפרסום ואחר השירותים שהעניק צד ג' ואלו לא כללו בשום אופן פניה באמצעות משלוח הודעות מייל ללא מעקב ופיקוח.