סין בטי נ' לבייב ואח'

החלטה

בקשה למתן סעד זמני, במסגרתה אתרו המבקשים כי בית המשפט ימנע את כניסתה לתוקף של החלטת האסיפה הכללית של המבקשת 2 (להלן: "החברה") מיום 3.1.10, וכי יועברו למבקש 1 הדוחות כספיים של החברה ופרוטוקול האסיפה הכללית הנ"ל.

אקדים ואציין כי הבקשות ביחס למסמכים – אינן בקשות שיש לבקש במסגרת בקשה לצווים זמניים. מדובר בבקשות לגילוי מסמכים שיש להגיש בהתאם לדין הקיים והידוע בהקשר זה.

הבקשה שיש לדון בה היא הבקשה המתייחסת להחלטת האסיפה הכללית של החברה מיום 3.1.10. במסגרת החלטה זו קבעה האסיפה הכללית של החברה כי החברה תישא בעלויות ובהוצאות של המשיבים בכול הקשור בהליכי התביעה דנן, ובכלל זה שכר מומחים ויועצים.

הבקשה שהגיש המבקש היא בקשה לאשר הגשת תביעה נגזרת נגד המשיבים. עניינה של הבקשה לאישור התביעה הנגזרת, הוא בטענת המבקש כי החברה איבדה את נכסיה, והמשיבות הפורמאליות – הן החברות הקפריסאיות - מחזיקות כיום בנכסי החברה, זאת לאור פעולה בניגוד עניינים חריף של המשיבים כולם, לטובת מר לב לבייב וחברות בשליטתו. לכן החברה, ששווייה הפוטנציאלי היה מיליארד דולר, היא היום ריקה מתוכן.

המבקש טען כי הוא הקים את החברה, והוא פירט את הנכסים שהיו בבעלותה. כיום לטענתו החברה איבדה את כל הזיכיונות שהיו לה, והחברות הקפריסאיות אוחזות בכול הזיכיונות הללו.

המבקש טען כי החלטת האסיפה הכללית נועדה לאשרר את החלטת הדירקטוריון בהקשר זה, שהיא החלטה בטלה. המבקש טען כי האסיפה התקיימה לאחר שנטען כי חסר מידע, ולא הועברו מסמכים רלוונטיים לבעלי המניות קודם לכינוס האסיפה. לטענתו, האסיפה כונסה כדי שיינתן אישור לריקון קופת החברה בטרם בירור התביעה, כדי שלחברה לא יהיה כסף לאפשר את הבירור. לטענתו, יש חשש כי החברה תגיע לחדלות פירעון. עוד נטען כי לא ברור איך נבחר יו"ר האסיפה, וכי האסיפה נוהלה על ידיו יחד עם דרור וקסלר, שהוא דירקטור הנגוע בניגוד עניינים.

המבקש טען כי בתי משפט העניקו סעדים זמניים גם במסגרת אישור תביעה נגזרת. לטענתו, אם הצו לא יינתן – משמעות הדבר הוא כי החברה לא תוכל לנהל את תביעתה לאחר שהיא תאושר, ואלה תוצאות הרות אסון. ההחלטה שהתקבלה היא שיק פתוח לחיסול חשבון הבנק של החברה.

המבקש טען כי סיכויי הבקשה הם מהמעולים, וכי שיקולים של מאזן הנוחות מחייבים לקבל אותה.

המשיבים התנגדו לבקשה.

המשיבים טענו כי יש לדחות את הבקשה משום שהיא לא נועדה לשרת את ההליך העיקרי. כן נטען כי הבקשה אינה מגלה עילה של החברה, אלא רק של המבקש בכובעו בכעל מניות בחברה. לטענת המשיבים, אין מקום לתת צו מניעה כאשר טרם הוכרעה כשירות התביעה להתברר כתביעה נגזרת.

לגופו של ענין, נטען כי החלטת האסיפה הכללית התקבלה כדין באסיפה הכללית, בה נכחו 87% מבעלי המניות, ו56.04% הצביעו בעדה.

לגישת המשיבים, החברה רשאית להביע עמדתה בהליך ולשאת בהוצאותיה המשפטיות. היא גם רשאית לקבל החלטה לשאת בהוצאות המשפטיות של מי שפעל בשמה ועבורה. ההחלטה היא מידתית וסבירה.

אין בסיס לטענת ניגוד העניינים של הדירקטורים – לשם כך ההחלטה הועברה לאסיפה הכללית.

באשר לסיכויי התביעה, המשיבים טענו כי הם קלושים. לטענתם, בניגוד לנטען בבקשת האישור, אין לאף אחד מהמשיבים כל קשר שהוא לחברות הקפריסאיות. אף המבקש אמר כי החברה הקפריסאית קשורה לבן של נשיא קירגיסטאן. עוד נטען כי בנכסי החברה לא בוצעו כל עסקאות, אלא זיכיונותיה נשללו על ידי השלטונות בקירגיסטאן, בהוראת גורמים עלומים ובתואנות שווא.

נטען כי הסעד המתבקש בתביעה הוא מופרך, שכן הערכת שווי החברה מבוססת על טיוטה שלא נועדה להפצה, טיוטה שהתבססה על נתונים לא נכונים. בדו"ח הסופי הוערכה החברה בסכום של 11,390,000$ בלבד (ולא מיליארד דולר כפי שהמבקש טען).

עוד נטען כי אין ממש בטענה לפיה המשיבים גזלו את נכסי החברה. להיפך: הם הפכו את החברה מחברה כושלת וחסרת כל פעילות אמיתית, לחברה המנוהלת באופן תקין. אולם באופן קפקאי נשללו ממנה על ידי שלטונות מדינת קירגיסטאן, בתואנות שווא, כאשר בנו של נשיא קירגיסטאן עומד מאחורי הדברים. החברה נקטה בכול הליך משפטי אפשרי בקירגיסטאן, כדי לנסות לבטל את ההחלטות. עכ"פ הדירקטורים לא פעלו ברשלנות ולא באופן זדוני. הם שקלו שיקולים לטובת החברה, ללא התעשרות עצמית או ענין אישי כלשהו.

המשיבים טענו כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם – ההנחה כי קופת החברה תהיה ריקה נטענה בעלמא. אם לחברה לא יהיה כסף והתביעה תאושר, היא תוכל לבקש פטור מאגרה, ועל כל פנים, המבקש סבור כי המשיבים יוכלו לשלם את הסכום הנתבע, כלומר יהיה להם גם כסף לשאת בעלויות ובהוצאות המשפטיות, אם יתברר כי יש ממש בטענות המבקש.

דיון

לאחר עיון בבקשה ובתשובות – אני סבורה כי דין הבקשה להדחות.