סימן טוב נ' חנא

פסק דין

בפני תביעה לתשלום סך של 72,950 ₪.

הצדדים היו שניהם בעלי מניות בחברה וערבים אישית להתחייבויותיה בחוזה שכירות. בעקבות תביעה שהוגשה חויבה החברה בתשלום כספים, החברה לא עמדה בהתחייבויותיה והתובע, כערב, שילם כספים על בסיס ערבותו.

בתביעה זו עותר התובע לחיוב הנתבע בחלקו היחסי בתשלום חובות אותה חברה. הנתבע מצידו, איננו כופר בהתחייבותו כערב אך מעלה טענת קיזוז וזו עמדה במוקד ההתדיינות.

העובדות

במהלך 2009 הפעילו הנתבע, ביחד עם שני שותפים, דני נוריאל (להלן: "נוריאל") ורועי גולדפרב (להלן: "גולדפרב"), מועדון בנכס אותו שכרו ברח' שבח 5, תל אביב (להלן: "הנכס"). ביולי 2009, או בסמוך לכך, נוצר קשר בין התובע לבין הנתבע ושני שותפיו וסוכם כי התובע יכנס אף הוא כשותף בהפעלת מועדון בנכס.

למימוש השותפות ביניהם הוקמה חברה בשם קוויק חרוצים ניהול בע"מ (להלן: "החברה") ויחסי בעלי המניות בחברה הוסדרו בהסכם מייסדים מיום 20.7.09 (להלן: "ההסכם"). לפי ההסכם הוקצו לתובע 20% ממניות החברה, לנתבע הוקצו 35% ממניות החברה, לנוריאל הוקצו 35% ממניות החברה ולגולדפרב הוקצו 10% ממניות החברה.

ביום 1.8.09 נכרת חוזה שכירות (להלן: "חוזה השכירות") בין החברה לבין בעלי הנכס, עליזה הכט ודניאל הופמן (להלן: "המשכירים") ולפיו שכרה החברה את הנכס. בעלי המניות של החברה, התובע, הנתבע, נוריאל וגולדפרב, ערבו בערבות אישית להתחייבויות החברה בחוזה השכירות.

החברה לא עמדה בהתחייבויותיה כלפי המשכירים והם פנו לערכאות. ביום 23.12.10 ניתן צו פינוי מהנכס כנגד החברה ומי מטעמה. לאחר צו הפינוי הוגשה על ידי המשכירים תביעה כספית נגד החברה ובעלי מניותיה (תיק מס' 45894-02-11) וביום 27.9.11 ניתן פסק דין המחייב את החברה ובעלי המניות לשלם למשכירים סך של 225,000 ₪.

בעקבות מתן פסק הדין המחייב בתשלום למשכירים, התברר כי זולת גולדפרב, לא שילמו הנתבע ונוריאל כלל כספים בגין חובה של החברה למשכירים. התובע מאידך, שילם למשכירים סך של 112,500 ₪ לסילוק חובו למשכירים בגין ערבותו לחברה.

על רקע זה, הגיש התובע תביעה זו ובה הוא מבקש לחייב את הנתבע בתשלום חלקו היחסי בתשלום החוב למשכירים, חלקו היחסי בתשלומים נוספים ששילם התובע לנושי החברה, וחוב נוסף שיש לנתבע כלפי החברה.

טענות הצדדים, ההליך והראיות

לטענת התובע, בגין כל חוב של החברה אשר הוא נתבע לשלם על בסיס ערבותו האישית, עליו לשלם 20% בלבד, כחלקו בבעלות על מניות החברה.

בהתאם, טוען התובע כי בגין החוב הכולל של 225,000 ₪ למשכירים היה עליו לשלם 45,000 ₪ בעוד בפועל שילם 112,500 ₪. לשלושה נושים נוספים של החברה, חברת ארבל, עיריית תל אביב וחברת אקרמן, טוען התובע ששילם 8,700 ₪ לפירעון מלוא חוב החברה שלכן, על בסיס אותו תחשיב, יש להשיב לו 6,090 ₪.

בנוסף, טוען התובע כי הנתבע התחייב לרכוש מהחברה ציוד שנטל ממנה תמורת 45,000 ₪, אך לא עמד בהתחייבותו וחלקו של התובע בתשלום זה עומד על 9,000 ₪ שגם אותו יש להשית על הנתבע.

במקור, הוגשה התביעה הן נגד הנתבע והן נגד נוריאל, כאשר טענות התובע בכתב התביעה מתייחסות לשני הנתבעים. דא עקא, שהתברר כי כבר ביום 2.8.10 החלו להתברר כנגד נוריאל הליכי פשיטת רגל וביום 22.11.10 ניתן כנגדו צו כינוס (פש"ר 4959-08-10). על רקע זה נמחקה ביום 2.10.13 התביעה נגד נוריאל. בהמשך ונוכח זאת, הגיש התובע תצהיר ביום 26.11.13 ובמסגרתו הודיע שהוא מעמיד את תביעתו ביחס לנתבע על הסך הכולל של 45,795 ₪.

בכתב ההגנה, הודה הנתבע למעשה בטענות התובע אך הוסיף עליהן טענת קיזוז.

לטענת הנתבע, בהסכם המייסדים נקבע שעל התובע לבצע בנכס שיפוץ בשווי של 360,000 ₪ כאשר תשלום זה היה חלקו היחסי בהשקעה לצורך כניסתו כשותף למועדון שכבר נוהל בנכס. בפועל, טוען הנתבע, לא עמד התובע בהתחייבותו זו, בצע את השיפוץ ברמה ירודה, לא בצע כלל את התחייבותו לשפץ את רצפת הנכס ולהתקין ריצוף יקר שיקנה למועדון צורה ייחודית, ואף את שבצע – בצע באיחור ניכר של כחדש וחצי מהמועד לו התחייב.

טוען לפיכך הנתבע שעל התובע לפצותו על הנזקים שגרם בגין הפרת התחייבויותיו: 100,000 ₪ בגין אי ביצוע הריצוף בנכס; 40,000 ₪ בגין פיצויים מוסכמים; 12,500 ₪ בגין אי מתן חשבונית מס; ו- 20,000 ₪ בגין העיכוב בפתיחת המועדון.

בסך הכל טוען הנתבע שהתובע חייב לו 172,000 ₪ והוא מבקש לקזז חוב זה מכל חוב שהוא חייב לתובע.