סימון נ' המרכז לגביית קנסות אגרות והוצאות ואח'

החלטה

המבקש הגיש בקשה נוספת למתן סעד ארעי, זאת לאחר שבקשות קודמות שלו נדחו.

בתובענה המקורית, ביקש המבקש להצהיר כי אינו חייב למשיב כספים ובנספח ב' פירט את החובות אותם לטענתו אינו חייב.

בהודעת המשיב מיום 11.5.14 הוא פירט את חובותיו של המבקש (להלן: "רשימת החובות"). רשימת החובות שונה מנספח ב' לתובענה. נוכח זאת, בהחלטתי מיום 11.5.14 הוריתי למשיב להבהיר אם קיימים חובות המפורטים בנספח ב' אך לא ברשימת החובות ולמשיב להבהיר מדוע אין הוא חייב את החובות המפורטים ברשימת החובות.

ב- 25.5.14 הודיע המשיב כי חובות המבקש הם רק אלה המפורטים ברשימת החובות וכי כל חוב אשר פורט בנספח ב' ואינו מפורט ברשימת החובות, נמחק.

בהחלטתי מיום 25.5.14 הוריתי למבקש להתייחס לרשימת החובות, כפי החלטתי מיום 11.5.14.

ב- 1.6.14 , עם תום המועד בהתאם להחלטתי מיום 11.5.14, ביקש המבקש להורות למשיב להעביר לו רשימת תקבולים ולעכב את ההליכים. בהחלטתי מיום 2.6.14 הבהרתי למשיב כי היה עליו להגיש תגובה בהתאם להחלטתי מיום 11.5.14 וכי עליו להתייחס לכספים אשר נתפסו על ידי המשיב, אשר חזקה שהם בידיעתו.

ב- 15.6.14, במקום להגיב כפי החלטתי מיום 11.5.14, הגיש המבקש "הודעה בהתאם המבקש לתגובת המשיבה-1 ובקשה לצירוף בעל דין ובקשה להורות על עיכוב וביטול הליכים כנגד המבקש", בה לא הכחיש כי חויב בחובות שברשימת החובות, אך טען שהגורמים הגורמים אשר הטילו עליו את ההוצאות או הקנסות שברשימת החובות, טעו. בהחלטתי מיום 16.6.14 נדרש המבקש להבהיר את סמכותו של בית משפט זה לבטל את החובות שברשימת החובות.

המבקש הגיב תגובה ב- 24.6.14. במקום להתייחס לסמכות לדון בכל אחד מהחובות מנוהלים נגדו, הגיש התובע "הודעת הבהרה ובקשה לעיכוב הליכים ובקשה לקבלת פירוט הגבייה שביצע המשיבה 1 בתיקי המבקש", בה טען הוא לראשונה, כי החובות שברשימת החובות נפרעו. המבקש הפנה לסעיפים 23-24 לתצהיר אשר הגיש ביום 15.6.14 בהם נטען:

"23.אטען כי גם מבליט להיכנס לעובי הקורה בטענותיי להיקף התיקים ו/או החובות הנטענים לעיל, עולה כי אני שילמתי מעל ומעבר לנדרש, והמשיב 1 מציג תמונה שגיה ביסודה.

24.אטען כי מהנתונים עולה בבירור כי אין אני חב דבר למשיב, ובית המשפט הנכבד מתבקש להורות על עיכובי ההליכים כנגדי וכנגד אשתי וזזאת בייחוד לנוכח פעילותו הדורסנית של המשיב אשר איננה יודעת גבולות."

המבקש חזר וביקש להורות למדינה להעביר לו רשימת תקבולים שהגיעו מהמבקש.

בהחלטתי מיום 24.6.14 העברתי את תגובת המבקש לתגובה המשיב.

ב- 30.6.14 הגיש המבקש "בקשה בהולה לסעד זמני". לא מובן ואין הסבר מדוע בקשה "בהולה" לבטל עיקול משכורת.

באותו יום, בהנחייתי, קבעה העוזרת המשפטית את התיק לדיון ליום 8.7.14.

היום שוב הגיש המבקש "בקשה בהולה" להסרת עיקול על סכום של 2,314 ₪, אשר לטענתו עוקלו לאחרונה.

אינני סבור שניתן להיענות לבקשתו של המבקש. מהנימוקים הבאים:

התובענה המקורית הוגשה ביחס לניהול הליכים ביחס לחובות, אשר לגביהם הודיעה המדינה בהודעתה מיום 25.5.14 כי היא מבטלת את ההליכים ולכן, למעשה, התובענה המקורית הסתיימה.

די בכך כדי לדחות את התובענה ובוודאי שכדי לדחות את הבקשה לסעד זמני.

המבקש ניסה לשנות חזית ולטעון, דבר אשר לא נטען בתובענה המקורית, כי הוא פרע את החובות שברשימת החובות. מדובר בחובות אשר אינם שנויים במחלוקת.