סימון )זיו( נ' א.פ. עיצובים

פסק דין

1. לפני תביעה כספית של סך 6,000 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעת.

2. העובדות הצריכות לעניין הינן כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים כי ביום 25.11.05 רכשה התובעת שתי כורסאות, הדום מעור ושתי כורסאות נוספות מבד בחנות הנתבעת בבני ברק.

עבור כורסאות העור וההדום, שילמה התובעת סך 4,781 ₪ מתוך הסכום הכולל של העסקה.

במהלך שנת 2008 פנתה התובעת לנתבעת בטענה כי כורסת עור אחת החלה להתקלף ובמענה לכך הציעה הנתבעת לזכותה ב – 50% מערך כורסאות העור ברכישתה הבאה בחנות.

ביום 8.2.10 פנתה התובעת בשנית לנתבעת בטענה כי מצב הכורסאות הולך ומחמיר והנתבעת חזרה על הצעתה ליתן לתובעת זיכוי בשיעור 50% מן הרכישה הבאה.

התובעת פנתה ביום 24.12.12 למחלקת הלקוחות של הנתבעת וביקשה לממש את הזיכוי שהוצע לה. התובעת נענתה, כי עקב חלוף הזמן לא ניתן להיענות לבקשתה.

3. בכתב התביעה טענה התובעת כי ריהוט העור אשר נרכש על ידה הינו פגום ועל כן תבעה ביטול העסקה והשבת הסכום ששולם בגין הכורסאות וההדום מעור, בתוספת דמי הובלה בסך 177 ₪.

4. הנתבעת הגישה כתב הגנה ובמסגרתו נטען כי פעלה ללא דופי בכך שנאותה לטפל בתלונות התובעת, שהועלו כ – 3 שנים לאחר רכישת הריהוט וכי הציעה לתובעת הצעה נדיבה לפתרון הבעיה.

הנתבעת טענה, כי לא זו בלבד שהתובעת פנתה אליה לראשונה 3 שנים לאחר רכישת הריהוט, אלא שפנייתה נעשתה לאחר שתקופת האחריות (בת שנתיים) כבר חלפה.

הנתבעת טענה, כי בשנת 2008 הציעה לתובעת לשלוח לביתה איש שירות, שהינו מומחה לעורות, בתשלום. ברם, התובעת סירבה לשלם בגין ביקורו של איש השירות ומשכך בקשתה לא טופלה.

במענה לפנייתה של התובעת בשנת 2010 ולאחר שנציגי הנתבעת עיינו בתמונות הכורסאות שנשלחו ע"י התובעת ומשהוברר כי לא ניתן לתקן את הכורסאות, הציעה הנתבעת לתובעת, כמחווה שירותית הצעה נדיבה לפתרון. התובעת ביקשה שהות לחשוב על כך, אולם לא שבה לנתבעת.

התובעת פנתה פעם נוספת אל הנתבעת שנתיים לאחר מכן, ביום 23.12.12, וביקשה לממש את הזיכוי שהוצע לה. ברם, בשל חלוף הזמן הרב והשימוש רב השנים שנעשה בכורסאות, סירבה הנתבעת להיענות לבקשתה.

הנתבעת טענה, כי התובעת התלוננה בפועל על פגמים בכורסאות רק 3 שנים לאחר אספקת הכורסאות וכי יש בכך כדי להעיד כי אין המדובר בפגם בייצור, אלא בנזקים שנגרמו עקב שימוש בכורסא ו/או שימוש בחומרים כימיים לניקיונה.

5. התובעת הגישה כתב תשובה וצירפה אליו חוו"ד מקצועית מטעם מר חיים רוף, שהינו מומחה לעור. בכתב התשובה ובהסתמך על חוו"ד שהוגשה, טענה התובעת, כי התברר לה כי הריהוט יוצר מעור מסוג בייקסט, שאינו עור סטנדרטי ,אלא עור מפוצל תחתון באיכות ירודה ביותר ועל כן, מדובר בהטעיה ו/או אי התאמה של הריהוט שרכשה למצג שהוצג בפניה בעת הרכישה. משכך, טענה התובעת, כי הינה זכאית לביטול את העסקה ולהשבת התמורה ששולמה.

6. הנתבעת הגישה כתב הגנה מתוקן, במסגרתו טענה כי עור הבייקסט הינו אחד מסוגי העור הנפוצים בעולם המשמשים לריפוד רהיטים וכי מדובר בעור אשר אינו נופל באיכותו מסוגי עור אחרים, בוודאי לא מאיכות של עורות בייקסט שהשימוש בהם רווח בשוק העולמי. נטען עוד, כי הסיבות לקילופים במערכת הישיבה של התובעת היו משך הזמן שבמהלכו הפריטים נמצאו בשימוש, חשיפתם של הרהיטים לקרינה ישירה של עור שמש או שימוש בתכשירי ניקוי שאינם מתאימים לעור מסוג בייקסט. לתמיכה בטענות אלה, צירפה הנתבעת חוו"ד מטעם מר אוז'לבו יצחק, אשר הינו מומחה לעורות.

הנתבעת טענה עוד, כי גם אם יגיע בית המשפט לידי מסקנה כי מדובר באי התאמה על פי חוק המכר, הרי שאין מדובר באי התאמה נסתרת, שכן, היה על התובעת לבדוק את הכורסאות מיד לאחר אספקתן ולהודיע לנתבעת על אי ההתאמה לכל המאוחר בסמוך לאחר הבדיקה.

7. האם בייקסט הינו עור באיכות ירודה?

א. התובעת תמכה טענותיה בחוו"ד מומחה מטעמה. מר רוף קבע בחוות דעתו כי הבייקסט הינו עור מפוצל תחתון באיכות ירודה ביותר, המצופה בשכבת מילוי ומעליה שכבה סינטטית פלסטית צבועה, שגם היא באיכות ירודה. מר רוף ציין, כי קיימות מדינות בעולם האוסרות מכירת עור הבייקסט כ – 100% עור.