סימון ואח' נ' סונדרס ואח'

החלטה

1.בפניי שתי בקשות מטעם הנתבעים, למחיקת התובענה על הסף, בשל העדר סמכות מקומית, או להעברה הדיון בה אל ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע, אשר לו מוקנית הסמכות המקומית.

2.בתובענה בתיק העיקרי עותרים המשיבים (להלן: "התובעים"), לביטול הסכם מכר מקרקעין, הידועים כגוש 2023, חלקה 10, מגרש 208 (להלן: "הנכס"), אשר אושר ביום 10.4.05 בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה (להלן: " המכר"), בתיק מס' 1208761016 (להלן: "תיק ההוצל"פ").

3.הנכס נמכר בהליכי הוצל"פ שנפתחו בתיק ההוצל"פ, ע"י הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ, סניף אשדוד (להלן: "הבנק"), באמצעות כונסי הנכסים, עוה"ד יונתן סונדרס ונילי אהרונוביץ (להלן: "הכונסים"), אשר מונו ע"י ראש ההוצאה לפועל בחדרה, ככונסי נכסים למכירת הנכס.

התובעים טוענים לפגמים חמורים בהליכי ההוצל"פ, המחייבים, לשיטתם, ביטול המכר מתן זכות לתובעים לפדיון הנכס וכן למחיקת חוב המשכנתא שנטלו מהבנק לצורך רכישת הנכס. כן עותרים הם לחיוב הנתבעים 8-10, להשיב להם את כל הכספים ששולמו להם ע"י התובעים או מי מטעמם ולסעדים נוספים, שאין צורך לפרטם כאן והכל – בטענות של פגמים בהליכים, מרמה, כפיה והטעייה ו"תרגיל עוקץ", שנעשו כלפיהם ע"י הנתבעים השונים.

4.המבקש בבקשה מס' 20 (הוא הנתבע מס' 6), עו"ד יצחק שושן (אליו הצטרפו הנתבעים מס' 7 - עו"ד עודד רקובר ו -8 עו"ד אייל רחמים) וכן המבקשים בבקשה מס' 19, (הם הנתבעים 1-3), כונסי הנכסים והבנק, טוענים בבקשותיהם, כי לבימ"ש זה אין סמכות לדון בתובענה לאור כך שהנכס מושא התובענה מצוי בעיר אשדוד, הנמצאת במחוז באר-שבע והדרום. מוסיפים הם וטוענים, כי גם כמחצית מהנתבעים (נתבעים 4, 5, 9-12, הינם תושבי העיר אשדוד וכך גם התובעים עצמם.

עוד נטען, כי העילה לסעד המבוקש נגד הנתבעים 9-11 היא הסכם למימוש פסק דין חלוט מיום 26.10.03, שניתן ע"י ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.

5.המשיבים טוענים, בתגובתם, כי אין מדובר בתביעה שכולה במקרקעין ולכן הסמכות אינה נקבעת לפי מקום הימצא נכס המקרקעין.

המשיבים מציינים, שהם תוקפים, בין היתר, את אישור המכר, שניתן ע"י ראש ההוצאה לפועל בחדרה וכי מלשכת הוצאה לפועל זו וכן מתיקי ביהמ"ש המחוזי בחיפה נגנבו מסמכי בי-דין רבים, בגינם הוגשה התביעה ולכן קנה בימ"ש זה סמכות לדון בה.

כן מפנים הם להחלטת כבוד השופט ג'ובראן, מיום 29.7.08, בה נאמר, כי טענותיהם השונות של התובעים יתבררו בהליך העיקרי המתנהל בפני ביהמ"ש המחוזי בחיפה. המשיבים רואים בכך "הוראה" של ביהמ"ש העליון, ממנה עולה שהסמכות המקומית נתונה לביהמ"ש המחוזי בחיפה.

עוד טוענים הם, כי לא ניתן להפריד את התביעה לתביעות שונות וכי ראוי שתביעותיהם נגד כל הנתבעים יידונו, כמקשה אחת וחוזרים על טענותיהם בדבר פגמים בהליך אישור המכר ע"י ראש ההוצאה לפועל, דבר המביא, לשיטתם, לבטלות המכר.

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים סבורתני כי יש להיעתר לבקשה ולהורות על העברת הדיון אל ביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.

הנכס, אשר נגד מכירתו טוענים המשיבים, מצוי בעיר אשדוד.

כתובות המשיבים - התובעים וכן כתובות כל הנתבעים, ללא יוצא מן הכלל, אינן מצויות בתחומי מחוז זה. מגורי התובעים וכן מגורי מחצית מהנתבעים, נמצאים בעיר אשדוד. כתובות שאר הנתבעים מצויות באזור השיפוט של בתיהמ"ש במחוז תל-אביב-יפו ובמחוז המרכז.

7.אמנם, למשיבים טענות נגד הליכי מכירת הנכס, שבוצעו במסגרת תיק הוצל"פ שנפתח בלשכת ההוצאה לפועל בחדרה, אולם טענותיהם אלה אינן מקנות סמכות לבימ"ש זה, שכן מדובר בתביעה עצמאית, שהסמכות לדון בה נקבעת על פי תקנות 3-4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולא בבר"ע או בערעור על החלטות ראש ההוצאה לפועל.

גם דברים שנאמרו ע"י מי משופטי ביהמ"ש העליון, כפי המובאים בתגובת המשיבים, אין בהם כדי להקנות סמכות מקומית או כדי לשלול סמכות מקומית מבימ"ש זה או אחר. הדברים נאמרו ללא שטענת הסמכות הובאה בפניהם ורק כציון עובדה, שכן אז היתה תביעה קודמת של המשיבים תלויה ועומדת בפני בימ"ש זה ואין לראות בהם "הוראה", הקובעת סמכות.

כך, גם אין ללמוד מהדברים הנ"ל, בטלות עסקת המכר וממילא, גם בטלותה לא היתה מקנה סמכות מקומית לבימ"ש זה.

8.טענתם היחידה של המשיבים הראויה דיון, הינה הטענה לפיה מוקנית סמכות מקומית לבימ"ש זה בשל הטענה, הנטענת בתביעה, לפיה נעלמו מסמכים מתיק ההוצל"פ. לטענתם, בתגובתם, מדובר בגניבה של המסמכים מתיק ההוצל"פ ומתיק ביהמ"ש בחיפה.

עיון בכתב התביעה מעלה, כי לא כך נטענו בו הטענות לגבי המסמכים. בסעיף 101 לתביעה טוענים המשיבים שמתיק ההוצל"פ "נעלמו" מסמכים, אשר לא היו בפני ראש ההוצל"פ בעת מתן החלטתו ובסעיף 103 לתביעה הם טוענים שלאחר מתן ההחלטה הושבו המסמכים לתיק, ע"י מר אביעד צבארי ממשרד הכונס ומטעמו. למרות זאת, אין בכך די כדי להקנות סמכות מקומית לבימ"ש זה, שכן הדרך לתקוף החלטה, שניתנה ללא שהיו בפני הגורם השיפוטי המחליט כל המסמכים אשר צריכים היו להיות בפניו, הינה בקשה לעיון חוזר או השגה בפני ערכאת הערעור וכך אמנם נהגו המשיבים, כפי שעולה מתביעתם, בין היתר מסעיפים 115-123, 128-130, 137-147 ולא הגשת תביעה עצמאית, נפרדת.

9.לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי אין לבימ"ש זה סמכות מקומית לדון בתובענה.