סילוק תביעה נגד איבריה על הסף מפאת התיישנות

לפני בקשה לסילוק התביעה על הסף מפאת התיישנות.

מדובר בתביעה כספית בסדר דין מהיר, על סך של 50,000 ש"ח, שהגישה התובעת [הגב' ברכה ברקאי] כנגד הנתבעת 1 [איביריה נתיבי אוויר ספרדיים] וכנגד הנתבעת 2 [אליטליה נתיבי אוויר איטלקיים]. הנתבעת 1 שלחה הודעת צד ג' לנתבעת 2.

התביעה הינה תביעה לפיצוי על נזקים, אשר נגרמו לתובעת עקב מחדלים כאלה ואחרים של הנתבעות 1 ו-2. התובעת רכשה כרטיס טיסה מהנתבעת 1 בכדי להגיע לכנס מקצועי אשר התקיים בבואנוס איירס באותה העת. עקב רישום יתר, לא אפשרה הנתבעת 1 לתובעת לעלות על הטיסה המיועדת, אולם סיפקה לה כרטיס טיסה חלופי אצל הנתבעת 2 למחרת היום. התובעת הגיעה ליעדה באיחור וכבודתה גם הגיעה באיחור, כאשר היא קרועה ושבורה. בשל כך, נאלצה התובעת להוציא הוצאות שונות.

ביום 10.3.08, במסגרת הישיבה מקדמית, שבה הנתבעת 2 וחזרה על בקשתה שהוגשה קודם לכן, לדחות את התובענה נגד הנתבעת 2 על הסף מחמת התיישנות. לאחר שלא הצלחתי להביא את הצדדים להסדר, עלי להכריע כעת בטענת ההתיישנות.  

טענות הצדדים בתמצית

הנתבעת 2 טוענת כי התביעה הוגשה לאחר שנתיים מהתאריך שבו הגיע כלי הטיס ליעדו. לפי סעיף 29(1) לאמנת ורשה ("האמנה"), מועד ההתיישנות הנו שנתיים ימים. חוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 ("החוק"), מגביל את עילות התביעה בתביעות מהסוג הנדון, רק על פי האמור בחוק. החוק מחיל את האמנה, אשר כאמור, קובעת תקופת  התיישנות של שנתיים.

מנגד טוענת התובעת בתגובתה לבקשה, כי יש להחיל בעניינו את סעיף 89 (2)  לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], באופן שישלים את תקופת ההתיישנות שנקבעה באמנה. כמו כן, ובהתבסס על סעיף 25 לאמנת ורשה, הנתבעת 2 אינה זכאית להסתמך על הוראת ההתיישנות באמנה, עד שלא הוכיחה כי עשתה כל שביכולתה למנוע את הנזק.

בתגובת הנתבעת 2 לתגובת התובעת, הועלו טענות בדבר ייחוד העילה, קרי: העדר יכולת להחיל  על הדינים הרלבנטיים בעניינו [אמנת ורשה, פרוטוקול האג, וחוק התובלה האווירית] את פקודת הנזיקין. בנוסף, טוענת הנתבעת 2 להעדר תשתית ראייתית מפורטת לטענה בדבר גיבוש הנזק במועד מאוחר יותר. עוד נטען כי ש להחיל על עניינו את הוראות פקודת הנזיקין. זאת ועוד, הנתבעת 2 טוענת גם כי התובעת הציגה את סעיף 25 לאמנה  בנוסחו הקודם שאינו בתוקף, וכתוצאה מכך הגיעה התובעת למסקנות שיש בהן בכדי לעקר את סעיף ההתיישנות של אמנת ורשה, מכל תוכן.

דיון

בעניינו, אין מחלוקת לעניין תחולת אמנת ורשה. המחלוקת כי באשר לתחולת סעיף 89 (2) לפקודת הנזיקין וכן באשר לתחולת סעיף 25 לאמנה ומשמעותה החלתה.

התובענה שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבעת 2, הוגשה ביום 3.12.07, המועד שבו הוגש כתב התביעה המתוקן, זאת כאשר עולה מכתב התביעה, כי ההובלה האווירית, הסתיימה ביום ה-18.10.05 או בסמוך לו, עת נחתה התובעת בבואנוס איירס. משמעות הדבר, כי חלפו למעלה משנתיים מהתאריך בו הגיע כלי הטיס ליעדו. לפיכך ולאור צירוף הוראות סעיף 15 לחוק התובלה האווירית וסעיף 29(1) לאמנה, הוגשה התביעה לאחר תום תקופת ההתיישנות ודינה לכאורה להידחות על הסף.

התובעת מסתמכת על סעיף 29(2) לאמנה אשר קובע כי אופן חישוב הזמן ייקבע לפי דיני ביהמ"ש הדן בעניין. לטענתה, תביעתה היא תביעת נזיקין ע"פ עוולת הרשלנות שבפקודת הנזיקין. לפיכך, חלים על התביעה כללי הפקודה. סע' 89(2) לפקודת הנזיקין קובע כי כאשר עילת התביעה היא נזק שנגרם ע"י מעשה או מחדל, והנזק לא התגלה ביום בו אירע, אזי עילת התביעה נולדת ביום בו התגלה הנזק.

מכוח קונסטרוקציה משפטית זו, ובשל טענת התובעת, כי נזקה התגבש כחודש לאחר ששבה ארצה, טוענת התובעת כי יש התביעה לא התיישנה.

מנגד טוענת הנתבעת 2 כי לתובעת אין כנגד הנתבעת 2 כל עילת תביעה שמקורה בדיני הנזיקין, או בכל דין אחר פרט לאמנת ורשה, כפי שתוקנה בפרוטוקול האג. בעניין זה הפנתה הנתבעת 2 לטענותיה אשר פורטו בבקשה, לעניין ייחוד העילה הקבוע בסעיף 10 לחוק. שנית, טוענת הנתבעת 2 כי מועד גיבוש הנזק [המוכחש] אינו רלבנטי, מאחר ו סעיף 29 לאמנה קובע כי הזכות לדמי נזק פוקעת בחלוף שנתיים מיום הגעת כלי הטיס ליעדו. לחילופין, טוענת הנתבעת 2, כי טענת התובעת לעניין התגבשות הנזק במועד מאוחר יותר, הינה מעורפלת ואינה מצביעה על תאריך מדויק, מה גם שמדובר בטענה עובדתית נעדרת כל תמיכה, שכן תשובת התובעת לא לוותה בתצהיר חתום.

סעיף 89(2) לפקודה

אביא להלן את נוסחיהם של הסעיפים הרלוונטיים לעניינינו:

סעיף 15 לחוק קובע כי: