סיכומים מטעם התובעים: זכות המעבר של דיירי בניין בחצר - זיקת הנאה לטובת סוג בני אדם

סיכומים מטעם התובעים

1. תקציר ורקע לתובענה:

2. כפי שהיה נדמה לכתחילה, התמונה העובדתית המתבררת גם לאחר חקירת עדי הצדדים לא השתנתה, והעובדות העולות מכתבי הטענות נותרו בעינם, כפי שיוכח להלן, אין מחלוקת אמיתית על העובדות נשוא תובענה זו, והתובענה תידרש בעיקרה להכרעה המשפטית בעניין זכותם של התובעים לזיקת הנאה במעבר נשוא התובענה [להלן "המעבר"]

3. המעבר שימש את דיירי הבניין מיום הקמת הבניין ועד ליום בו נסגר המעבר ע"י הנתבעים - עובר להגשת התביעה, ובמשך כ 34 שנים.

4. המעבר היה פתוח כל השנים ושימש את כל השכנים ובני ביתם בבית המשותף בכל עת שחפצו להשתמש בו, והשכנים השתמשו בו בעיקר לירידה לכיוון הואדי [שעליו בנוי היום כביש בגין] לצורך טיולים בחיק הטבע, לטיול עם הכלב או כקיצור דרך לכיוון האוניברסיטה וגבעת רם.

5. כן אין מחלוקת אמיתית כי התובעים 5 ו 6 [ה"ה גטרוד ומאיר] הם הדיירים בבניין מאז 1971 והם השתמשו במעבר כנ"ל, ואילו התובעים האחרים רכשו את הדירה בשנים 2001 - 2003, וכאשר רכשו את הדירה היה המעבר פתוח ללא כל מגבלה.

2. הטענות לגופן

בבימ"ש זה [כב' השופט ענבר תא (י-ם) 4141/02 יוסף טוינה נ' חיה לוי] - [להלן "פס"ד טוינה"] ניתן פס"ד הדומה להפליא לתיק דנן ובו נעשתה סקירה מקיפה של זכות זיקת ההנאה ובו מצויים כל האלמנטים הנוגעים לתיק זה ובהן: מעבר, שער, טענות בעניין "רציפות" המעבר, וטענות בעניין חליפיהם של הזכאים לדרוש זיקת הנאה.

יצוין כי על פס"ד זה, הוגש ערעור לביהמ"ש העליון [עא 781/04 יוסף טוינה נ' עובדיה לוי] [להלן "ערעור טוינה"] אשר לא רק שאישר את הקביעות המשפטיות של בימ"ש קמא, אלא גם הוסיף זיקת הנאה נוספת [בלוני גז] למה שנפסק בבימ"ש קמא.

הטענות המרכזיות של הנתבעים כמפורט בכתבי הטענות וכעולה מחקירת עדי התובעים הינם שלא הייתה רציפות במעבר, לא ניתן לצרף את המעבר של שכן אחד עם חברו, במידה ואין כורח בשימוש במעבר אין לדרוש זיקת הנאה, ולהלן יתייחסו הסיכומים לטענות אלו אחת לאחת, [לעניין הטענה של אי צירוף השופט שפירא, הוגשה הודעה מטעמו המדברת בעד עצמה].
התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: