סיכום טענות מטעם התובע: בעל רישיון הדיר לשימוש בקרקע אינו זכאי לפיצוי בגין פינוי מחוברים שנבנו שלא כדין

סיכום טענות מטעם התובע

א. כללי:

1. תביעה זו הוגשה בשנת 1997 ע"י מנהל מקרקעי ישראל (להלן-"התובע" או "המינהל") כנגד הנתבעים, לפינוי וסילוק יד וכן לצו מניעה קבוע לגבי מקרקעין הידועים כגוש 18615 חלקה 8 (להלן-"המקרקעין").
אין חולק כי המקרקעין הינם מקרקעין רשומים בלשכת רישום המקרקעין בבעלות המדינה ומנוהלים על ידי התובע.

2. ביום 3/7/97 הגישו הנתבעים, בקשת רשות להתגונן אשר נתמכה בתצהירו של הנתבע 1, מר חיים אוזן, אשר בה טענו, בקליפת אגוז, כדלקמן:

- כי חכרו את המקרקעין (ס' 17 לתצהיר הנתבע 1);
- כי קיבלו זכות חזקה כדין מאת אגודה חקלאית שיתופית מושב גורן;
- כי הגישו תוכניות לקבלת היתר בנייה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה מעלה הגליל (היתר בנייה לא צורף ומן הסתם מעולם לא ניתן להם);
- כי הכשירו את הקרקע והשקיעו כספים בבניית מחוברים (באופן בלתי חוקי וללא היתר בניה);
- לחילופין טענו הנתבעים להיותם ברי-רשות בהסתמך על טענתם להסכמת וועד האגודה.

3. (א) בשים לב למצב המשפטי הברור בכל הנוגע להיעדר כל זכויות לנתבעים במקרקעין נשוא התביעה ובהיעדר כל ראיה מן הסתם לתמיכה בטענותיהם לזכויות שכאלה, ניתן כבר ביום 9/12/03 פסק דין חלקי (להלן-"פסק הדין החלקי") אשר קבע כי הנתבעים יפנו את שטח הפלישה הנטען ע"י המנהל, וזאת על פי התשריט שצורף לתיק בית המשפט במסגרת ראיות התובע ואשר הפך להיות חלק בלתי נפרד מפסק הדין החלקי. כפי שיפורט להלן, תשריט זה הנו חשוב גם לצורך הכרעה בתביעה הכספית לדמי שימוש ראויים העומדת להכרעת בית המשפט הנכבד כעת.

ב. הנקודות שנותרו להכרעה:

4. (א) בפסק הדין החלקי איפשר בית המשפט הנכבד לתובעת, לתקן את תביעתה כך שתוסף עילה של דמי שימוש ראויים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: