סיידה סלמון שלמ ה נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי רדיפות ה

פסק דין

לפנינו ערר לפי חוק נכי רדיפות הנאצים ('החוק').

אין מחלוקת בדבר נרדפותו של העורר; אולם תביעתו הראשונית נדחתה בטענה כי לא היה תושב ישראל בשנים 1949 – 1958.

גרסתו העקבית של העורר היא כי הוריו חזרו לתוניסיה בשנת 1949 בלעדיו, וגם זאת – כדי לסעוד את אחותו החולה, ולא במטרה לעזוב את ישראל. בשנת 1958 נסע לצרפת כדי להחזיר ארצה את הוריו, שהתעכבו בנכר מטעמים שונים. בטעות נרשם כאילו הוא עצמו שב איתם רק אז לישראל, לאחר היעדרות ממושכת; בעוד שלאמתו של דבר היה כל השנים הללו בישראל.

גרסת העורר נתמכת באישור לימודים מן הישיבה שבה למד אז, שניתן עוד בשנת תשט"ו; בעדות מר ויקטור סעדה, בן ל'משפחה המאמצת' של העורר באור-יהודה, אשר אירחה אותו בחגים ובחופשות מן הישיבה; ובצילומים שהמציא ב"כ העורר מפנקס מילואים של העורר, שבו מצוינת שנת 1957.

המשיבה לא סתרה ראיות אלה.

יוזכר כי הוועדה מכירה, מידיעתה השיפוטית, מקרים לא מעטים של רישומים שגויים במרשם האוכלוסין, במיוחד בכל הנוגע לאוכלוסייה הנדונה ולתקופה הנדונה.

כמו כן, בשל חלוף הזמן לא ניתן היה להשיג מידע מן המרשם בדבר כניסות ויציאות של העורר מישראל ואליה בשנים הנדונות, ככל שהיו כאלה.

אנו סבורים, אפוא, כי העורר הרים את הנטל להוכיח את תושבותו בישראל בשנים הרלבנטיות לזכאות לפי החוק.

המשיבה, לעומת זאת, לא הרימה את הנטל הכפול להוכיח כי נעדר מן הארץ בשנים אלה, וכי היעדרותו הייתה בגדר חדילת התושבות בישראל, להבדיל מהיעדרות זמנית.

לאור המקובץ, הערר מתקבל; במובן זה שהעורר יזכה בתגמול ממועד הגשת תביעתו הראשונית.

ניתן היום, כ"ב ניסן תשע"א, 26 אפריל 2011, בהעדר הצדדים.

השופט שלמה פרידלנדר – יו"ר

עו"ד אראלה עפרון – חברה

ד"ר נעמי אפטר – חברה

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: