סיידה זידאן בע"מ ואח' נ' מ. גולד יבוא ושיווק בע"מ ואח'

החלטה

1. ביום 6.12.09 התקיים דיון בתובענה, שבו נכחו ב"כ המבקשים וב"כ המשיבה 2 (המשיבה 1, שהיא החייבת כלפי המשיבה 2, לא התנגדה לבקשת המבקשים לפסק דין הצהרתי לגבי בעלותם במשאבות בטון, שרכשו מהמשיבה 1, ולא התייצבה לדיון).

במהלך הדיון נערכה הפסקה, על מנת שב"כ המבקשים יבדוק אם מי מהם סיים לשלם עבור משאבת הבטון שרכש מהמשיבה 1 לפני מועד העיקול על משאבות הבטון מושא התובענה, שהוטל על ידי ביהמ"ש המחוזי, לבקשת המשיבה 2, ביום 29.12.08.

לאחר ההפסקה הודיע ב"כ המבקשים כי אין אף מבקש (בטעות נרשם בפרוטוקול "משיב" במקום "מבקש"), שסיים - טרם המועד האמור - לשלם עבור משאבת הבטון, שרכש

מהמשיבה 1.

בשלב זה נערכה הפסקה נוספת בדיון, ואחריה הודיע ב"כ המבקשים כי הוא מבקש למשוך את התובענה ומבקש שלא לחייב את המבקשים בהוצאות.

לאחר שמיעת טיעוניהם של ב"כ המשיבה 2 ושל ב"כ המבקשים לעניין החיוב בהוצאות, נתתי החלטה שבה דחיתי את התובענה כנגד המשיבה 2 ופסקתי לזכותה הוצאות, תוך התחשבות במשיכת התובענה על ידי ב"כ המבקשים.

2.המבקשים ערערו על החלטה זו (ע"א 10-01-27407). בדיון בערעור, ביום 7.3.10, קיבלו ב"כ הצדדים את הצעת ביהמ"ש להחזיר את התיק לבימ"ש קמא; כי ב"כ הצדדים "יטענו את טענותיהם בעניין הסכמתם למחיקה או לדחייה, ובית המשפט יחליט בפסק דין מנומק".

ביהמ"ש המחוזי (כב' השופט שילה) אישר את הסכמת הצדדים, ובהתאם לכך הוחזר התיק לבימ"ש זה.

3.מלכתחילה לא היה נהיר לי מה השאלה שעלי להחליט בה, עם החזרת התיק מביהמ"ש המחוזי, כיוון שבדיון לפני, ביום 6.12.09, לא עמדה לדיון מחלוקת בשאלה: האם היתה הסכמה של ב"כ הצדדים לגבי דחיית התובענה או מחיקתה.

ב"כ המבקשים ביקש, כאמור, למשוך את התובענה. אדגיש כי הוא לא ביקש למחוק אותה, אלא דבק בביטוי "למשוך" את התובענה. ב"כ המבקשים לא הבהיר כי הוא מסכים רק למחיקת התובענה, אך לא לדחייתה. את החלטתי לדחות את התובענה נתתי בעקבות הודעת ב"כ המבקשים, כי הוא מושך את התובענה (סעיף 1 של ההחלטה).

על פי החומר שבכתבי הטענות ועל פי דברי ב"כ הצדדים בדיון לפני, סברתי כי יש לדחות את התובענה, וכך החלטתי. לא סברתי כי ב"כ המבקשים הסכים לכך שמשיכת התובענה תהיה על דרך של דחייתה ולא מחיקתה, אלא היתה זו החלטתי-שלי.

על כן סברתי תחילה, כי התיק הוחזר על מנת שתיבחן מחדש השאלה אם היה מקום לדחות את התובענה או למחוק אותה (אם כי, במחשבה שנייה, משמעות הדבר היא מעין דיון בערעור על החלטה שלי-עצמי, ועל כן אין זה סביר לפרש כך את החלטתו של ביהמ"ש המחוזי).

4.בדיון ביום 10.3.11 (שאליו לא זומן, בשל תקלה, ב"כ המשיבה 2), הסתבר כי נפלה אי-הבנה: ב"כ המבקשים סבר, כאילו החלטתי מיום 6.12.09 ניתנה על בסיס הסכמה, כביכול, מצידו לדחיית התובענה, בעוד שהוא לא הסכים לדחייתה; אולם כפי שבואר לעיל, סברה זו בטעות יסודה. משהסתברה הטעות, אמר ב"כ המבקשים כי אינו סבור, שביהמ"ש המחוזי החזיר את הדיון לבימ"ש זה על מנת לבחון מחדש, לגוף העניין, את ההחלטה לדחות או למחוק את התובענה. לשיטתו, הדיון הוחזר רק על מנת שבימ"ש זה יתן החלטה בשאלה העובדתית: האם בדיון ביום 6.12.09 היתה הסכמה לדחיית התובענה או למחיקתה.

דברים אלה אמנם תואמים במדוייק את הצעתו של ביהמ"ש המחוזי, אשר התקבלה על ידי ב"כ הצדדים ואושרה בפסק דינו בערעור (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון בערעור).

לנוכח אי הבהירות שהסתמנה, נקבע מועד נוסף לדיון, במעמד ב"כ של כל הצדדים, והוא התקיים ביום 11.4.11.

5.בדיון זה טען ב"כ המבקשים כי "משיכת" התובענה משמעה בהכרח מחיקה ולא דחייה.

מנגד טען ב"כ המשיבה 2, כי הוא לא היה מסכים למחיקת התובענה, וכי אילו הבהיר ב"כ המבקשים, כי "משיכת" התובענה על ידו היא רק בתנאי שתימחק ולא תידחה, היה ב"כ המשיבה 2 מתנגד לכך ומבקש שביהמ"ש ידון בתובענה לגופה ויתן פסק דין.

6.על פי החלטתו של ביהמ"ש המחוזי, עלי להחליט אם בדיון ביום 6.12.09 היתה הסכמה לדחיית התובענה או למחיקתה.

תשובתי על כך היא: על פי החומר שבכתבי הטענות; ולאחר שנערכה הפסקה בדיון לצורך בירור, והסתבר כי איש מהמבקשים לא השלים את תשלומיו עבור משאבת הבטון שרכש מהמשיבה 1, טרם עיקולה על ידי המשיבה 2; המלצתי לפני ב"כ המבקשים לשקול את משיכת התובענה. לאחר הפסקה נוספת לשם התייעצות, הודיע ב"כ המבקשים כי הוא מבקש למשוך את התובענה. כאמור, ב"כ המבקשים לא פירש ולא הבהיר כי הוא מסכים למשוך את התובענה רק בתנאי שתימחק ולא תידחה, ואני סברתי - על פי תמונת הדברים מתוך כתבי הטענות ודברי ב"כ הצדדים - כי ראוי לדחותה. לא היתה הסכמה מפורשת של ב"כ הצדדים, לא לדחייה ולא למחיקה.