סייד אחמד נ' גנאים ואח' - פסקדין

פסק דין

עסקינן בתביעה לתשלום פיצויים בגין הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע כתוצאה מתאונת דרכים בעטייה הוכרז 'כאובדן גמור'.

עפ"י הנטען בכתב התביעה, ביום 26/3/09 בזמן שהתובע נהג ברכבו מסוג מיצובישי מס' רישוי 88-773-02, בתוך מגרש חניה של מרכז מסחרי בסח'נין, לפתע, רכב אחר השייך לנתבע 1, רכב מסוג מיצובישי מס' רישוי 58-254-59, אשר היה נהוג ע"י הנתבע 2, ומבוטח אצל הנתבעת 3 בפוליסת ביטוח אחריות לנזקי צד ג', נסע לאחור במהירות מופרזת והתנגש ברכב התובע.

בדיון אשר התקיים בפניי, העידו התובע והנתבע 2, וכן השמאי מטעם התובע.

הנתבע 2 אישר בעדותו, כי פגע ברכב התובע כמתואר לעיל, אך הכחיש כי נסע במהירות גבוהה.

בתיק דנן התעוררו שתי שאלות מרכזיות: האחת - שאלת הרשלנות התורמת של התובע; ושניה - גובה הנזק אשר נגרם לרכב התובע כתוצאה מהתאונה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני בדעה, כי יש להשית על התובע רשלנות תורמת בשיעור של 10%.

לא מצאתי מקום להשית רשלנות תורמת בשיעור גבוה יותר, שכן גם הנתבע 2 לא פירט בעדותו מה היה בידי התובע לעשות כדי למנוע את התאונה ולא עשה כן.

באשר לגובה הנזק – התובע הגיש חוות דעת שמאי מטעמו ולפיה, עלות התיקונים ברכבו עומדת על 11,176 ש"ח, שהם יותר מ-60% משווי הרכב. לפיכך, הוכרז הרכב "כאובדן גמור" ושוויו עפ"י חוות הדעת לאחר ניכוי שרידים בסך של 1,584 ש"ח, הוערך ב- 11,616 ש"ח.

לעניין חוות הדעת מטעם התובע אקדים לומר, כי לא מצאתי לנכון לייחס משמעות או נפקות לקשרי החברות בין השמאי לבין אחיו של התובע, שגם הוא שמאי במקצועו.

לגוף המחלוקת - הנתבע 2 אישר בעדותו, כי התמונות אשר צולמו ע"י השמאי מטעם התובע אכן משקפות את הנזק אשר נגרם לרכב התובע בעקבות התאונה. גם בהודעה שמסר לחוקר מטעם הנתבעת 3 מציין הנתבע 2, כי לאחר התאונה הבחין בנזק אשר נגרם "למכסה המנוע ולפלסטיק" ברכב התובע - תיאור המתיישב עם תמונות רכב התובע אשר צולמו על ידי השמאי מטעמו.

לפיכך ולאור דברי הנתבע 2, אין להסיק מסקנות מהפער הגדול בין הנזק אשר נגרם לרכב התובע לבין הנזק המינורי שנגרם לרכב הנתבע 2. מכל מקום, נקודת המוצא היא, כי תיאור הנזקים המתועדים בחוות דעת השמאי מטעם התובע, הם הנזקים אשר נגרמו לרכב התובע כתוצאה מהתאונה.

ואולם, בבואי להתייחס לשווי הרכב ושומת הנזקים, אין להתעלם מטענת הנתבעים, כי רכב התובע היה מעורב בעבר בתאונה קודמת שבעטיה אושרה ירידת ערך בשיעור של 4.5%. כמו כן, אין להתעלם מהרישום הלקוני שבחוות דעת השמאי מטעם התובע לגבי קביעת שווי הרכב – שאינו מפרט אילו שיקולים לקח בחשבון לצורך כך, כגון: מספר בעלים קודמים, מד אוץ, ומצב הרכב - ולגבי עלות העבודות הנדרשות לשם תיקון הרכב, מבלי לפרט הכיצד הגיע לסכומים בהם נקב.

בשים לב לאמור לעיל ועל דרך האומדנא, אני קובעת, כי על הנתבעים לפצות את התובע בגין הנזק אשר נגרם לרכבו, בסך של 7,500 ש"ח (סכום זה הוא לאחר ניכוי שווי השרידים ואחר ניכוי רשלנות תורמת).

כמו כן, על הנתבעים לפצות את התובע בגין שכר טרחת השמאי מטעמו בסך של 1,000 ש"ח.

לפיכך, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 8,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום. לסכום זה יש להוסיף שכר טרחת עו"ד בשיעור של 17.5%, והחזר אגרה ששולמה.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא עותק מפסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, י"ד שבט תשע"ב, 07 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: