סייד אחמד(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

פסק דין

כב' סגן הנשיא א' אברהם

ביום 8.7.2008 יצא העותר, שנשא אותה עת עונש מאסר, לחופשה בת 48 שעות מבית הכלא. בום המחרת, 9.7.2008, נהג העותר במכונית, בלא שיש לו רישיון נהיגה, כשלצידו אדם נוסף. הוא הגיע למקום בו נעשתה ביקורת בידי שוטרים. העותר נתבקש להציג את רישיונו, שאז יצא הנוסע האחר מן המכונית ודחף את השוטר, בעוד העותר מתחיל בנסיעה לאחור, ופוגע ברגלו של השוטר. העותר המשיך לתמרן את מכוניתו תוך שהוא מסכן את חיי השוטר, בניסיון להימלט הימנו. השוטר הכניס את פלג גופו העליון למכונית על מנת למשוך את בלם היד, שאז היכה בו העותר באגרופו על ראשו ועל פניו וקיללוֹ, אחר כך לחץ על דוושת הדלק והחל בנסיעה, כשהוא גורר את השוטר עוד כעשרה מטרים. אחר כך ירד העותר מן המכונית וברח רגלית מן השוטר. אלא שבכך לא תם סיפור המעשה. ביום 22.8.2008 נתקל העותר בשוטרים, שעסקו באיתור אדם שפרץ למכונית. העותר נמלט מן השוטרים כשהוא מתעלם מקריאותיהם לעצור. הוא נלכד לאחר מרדף, שאז הציג עצמו כאדם אחר, וכך הוא עשה גם בפני בית משפט השלום, בעת שהובא להארכת מעצרו. הוא שוחרר מן המעצר ביום 23.8.2008 והמשיך במנוסתו מפני החוק, עד כי נעצר, ביום 26.8.2008, והושב לבית הכלא.

כל האירועים הללו הולידו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, הכשלת שוטר, מעשה פזיזות ורשלנות בנהיגה, התחזות לאדם אחר, בריחה ממשמורת חוקית, אי ציות להוראת שוטר, ונהיגה ללא רישיון וביטוח, ובכולן הורשע העותר לפי הודאתו. בית המשפט (כב' השופט ד' צרפתי) גזר עליו 44 חודשי מאסר בפועל, והפעיל מאסר מותנה בן 12 חודשים, חציו חופף למאסר שנגזר עליו (סה"כ 50 חודש), ועונשי מאסר אלה נצטברו למאסר שבמהלכו נעברה העבירה (סה"כ 7 שנים ושלושה חדשים). נוסף על אלה הושתו על העותר מאסר מותנה, קנס בן 3,000 ₪, פיצוי לשוטר בסך 2,000 ₪, ושלוש שנות פסילה מלנהוג.

עברו הפלילי של העותר כולל מגוון עבירות רכוש, אלימות, עבירות ברכב, בריחה ממשמורת, סמים ועוד. מאסרו הנוכחי הוא השלישי במניין מאסריו.

משמלאו שני שלישים למאסרו הנוכחי ביקש העותר להשתחרר על תנאי. ועדת השחרורים לא שעתה לבקשתו משום הסכנה שראתה לשלום הציבור אם ישוחרר. במסקנתה זו נתמכה ועדת השחרורים בחומרתן של העבירות בהן הורשע העותר. היא ראתה את העובדה, כי מעשיו נעשו בעת ששהה בחופשה מן הכלא, כשהוא עובר עבירות של בריחה ממשמורת חוקית, נוהג בלא רישיון, אינו מציית לשוטרים, מתחזה לאחר, פוגע בשוטר ומסכן את חייו, והכל – כשמעל ראשו מרחף עונש מאסר מותנה. נוסף על מסוכנותו, הנגזרת מעבירות אלה וחומרתן, סברה הועדה כי אין היא יכולה ליתן בו אמון ולשחררו בתנאים, משום טיבן של העבירות.

הועדה לא התעלמה מן העובדה, שגורמי הטיפול התרשמו מן השינוי שחל בעותר במהלך מאסרו, כשהוא עובר טיפול לגמילה מסמים, מקבל את מרות הצוות, משתתף בקבוצות טיפול ועוד. היא ראתה גם את עמדתם של גורמי הטיפול, לפיה שילובו בהוסטל (לאחר שישתחרר) יהווה חלק טיפולי משמעתי ויסייע לו בקשיים הצפויים לו, לעת שישתחרר. גם רש"א הכינה עבורו תכנית טיפולית, וגם אותה בחנה הועדה. יחד עם כל אלה סברה הועדה, כי לעת הזו, נוכח חומרת העבירות וטיבן, אין מקום לשחרורו, על מנת שימשיך בטיפול שהחל בו בבית הכלא תקופה נוספת, ובסיומה (בתוך חצי שנה) יהא רשאי לבקש מן הועדה לשוב ולדון בעניינו, וזו תשקול בחיוב את שחרורו המוקדם. נוסף על כל אלה ציינה הועדה את העובדה, שעד כה לא שילם העותר את הקנס והפיצויים שנגזרו על העותר.

על החלטה זו מלין העותר, בעתירה שהניח לפנינו, ובה הוא מבקש לשכנע, כי החלטת הועדה לוקה בחוסר סבירות. הוא טוען, כי הועדה לא נתנה משקל ראוי לשינוי שעבר בבית הכלא, על ההליך הטיפולי בו נטל חלק, תוך שהיא מייחסת משקל עודף לחומרת העבירות בהן הורשע.

לאחר עיון בעתירה ובתשובה שניתנה לה, שמיעת טענות הצדדים על-פה, ועיון בחומר שבתיק הועדה, לא יכולנו להשתכנע, כי החלטת ועדת השחרורים לוקה בחוסר סבירות, ולכן בחרנו לדחות את העתירה. אלה הם טעמינו:

על חומרתן של העבירות שעבר העותר לא נכביר מלים. די לעיין בתיאור המעשה, שתמציתו הובאה בפתח דברינו. מחומרה זו של המעשים נגזרת מסוכנותו של העותר, אם ישוחרר. מסוכנות זו נתמכת גם בעברו הפלילי של העותר, ה"עשיר" במגוון של עבירות, שהביאו לכליאתו שלוש פעמים נוספות בעבר. על כך יש להוסיף את טיבן של העבירות שהביאו למאסרו הנוכחי, ובהן הבריחה מן השוטרים, נהיגה בלא רישיון, התנהגותו האלימה כלפי השוטר כשהוא מסכן סיכון של ממש את חייו, התחזותו בפני שוטרים ובפני בית המשפט לאדם אחר, כל אלה הינם פעולות נגד החוק ומשרתי החוק, ועל כן מקשים – לפי טיבם – ליתן אמון בו על ידי שחרורו בתנאים, והרי ביסוד השחרור על-תנאי עומד האמון שועדת השחרורים נכונה ליתן באסיר המשתחרר, כי יקיים את תנאי הרישיון.

אכן, מן הצד האחר יש לראות את השינוי שחל בעותר, כפי שמעידים עליו גורמי הטיפול, כמו גם את עמדתם, לפיה המשך הטיפול המוצע בהוסטל עשוי להוות המשך נאות לתהליך הטיפולי שבו החל בבית הכלא. יחד עם זאת, כשברקע אנו רואים את העבירות בהן הורשע והנסיבות הקשות בהן נעברו, איננו יכולים לומר על החלטת הועדה, שלא יכולה היתה ליתן, לעת הזו, אמון בעותר, כי הינה החלטה בלתי סבירה, עד כי לא תימצא כל ועדה סבירה, שהיתה מקבלת החלטה שכמותה. הועדה סברה, כי יש מקום להמתין עוד ששה חדשים, על מנת לוודא כי העותר ממשיך בהתנהגותו הראויה, ומתמיד בטיפול שבו החל, על מנת לשוב בתום התקופה ולשקול בחיוב את שחרורו. עמדה זו של הועדה אינה בלתי סבירה, כי אם מאזנת היטב בין חומרת העבירה, שנעברה אך לפני שלוש שנים כשהעותר בעיצומו של עונש מאסר אותו ריצה בשעתו, לבין השינוי שהחל מתחולל בו לאחר מכן.

אשר לעובדה, שהעותר טרם שילם את הקנס והפיצויים שנגזרו עליו, אכן יש לשקול אף עובדה זו, אלא שאילו עמד העדרו של תשלום לבדו, אפשר ולא היה מונע את שחרורו של העותר. אין בכך לומר, כמובן, כי העותר פטור מלעשות על מנת לשלם את הקנס והפיצויים. בכך כִּיווַּנּוּ לומר, כי תשלום הקנס והפיצויים הוא, לפי מצוות המחוקק, שיקול אחד בין שאר שיקולים שיש לשקול, ונראה כי במקרה שלפנינו – אין זה השיקול בעל המשקל העודף.

סוף דבר, משום כל הטעמים הללו – אנו דוחים את העתירה.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

א' אברהם, שופט, ס. נשיא

[אב"ד]

סגן הנשיא, השופט תאופיק כתילי

אסתר הלמן, שופטת התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: