סייג ואח' נ' קליף ואח'

פסק דין

העניין שבפני, תובענה הנוגעת להתנגשות שבין שני כלי רכב, בכביש מס' 73, מכיוון מזרח לכיוון מערב, ליד הכניסה לקיבוץ יפעת.

על פי המתואר על ידי התובעת, היא נסעה בכלי רכב מ.ר. 63-502-65 בכביש לכיוון קרית טבעון, השעה הייתה בערך 11:00 בבוקר, כאשר ליד קיבוץ יפעת עקפה אותה הנתבעת מצד שמאל בכלי רכב מ.ר. 58-754-61, תוך שהיא פונה בחדות ימינה לכיוון הכניסה אל קיבוץ יפעת. לאור העקיפה הלא צפויה, נוצר מגע בין כלי הרכב באופן בו הפינה השמאלית-קדמית של מכונית התובעת פגעה בצדה הימני של מכונית הנתבעת, בדלת הקדמית ובדלת האחורית.

הנתבעת (שהינה גם התובעת שכנגד) הציגה מציאות שונה. לטענתה, התובעת נסעה בכביש מס' 73 מאחוריה (להבדיל מגרסת התובעת שטענה שהנתבעת נסעה מאחוריה ועקפה אותה תוך שהיא סוטה ללא התראה לתוך נתיב נסיעתה), וכאשר הנתבעת סטתה ימינה לצומת הכניסה לקיבוץ יפעת ותוך כדי כך האטה, רכב התובעת אשר נסע בשוליים בצד ימין או בצד הימני ביותר של נתיב הנסיעה, פגע במכוניתה בצדה הימני.

לאחר בחינת עדויות הצדדים וראיות אשר הוצגו בפני, מצאתי לנכון לקבל את גרסתה של התובעת כעדיפה, ואבהיר טעמי:

צורת הנזקים אשר אירעו כתוצאה מההתנגשות, אינה אפשרית ככל שמדובר היה במכונית התובעת הנוסעת היישר מאחורי מכונית הנתבעת; ככל שמכונית התובעת הייתה מאחורי מכונית הנתבעת, הרי שנזקי ההתנגשות במכונית הנתבעת היו בחלקה האחורי של מכונית הנתבעת, ולא בצדה הימני;

ייאמר, כי ככל שמכונית הנתבעת החלה בסטייה ימינה כאשר רכב מאחוריה מאיץ – הרי עם תחילת הסטייה, הדלת הימנית הקדמית של מכונית הנתבעת אמורה הייתה לצאת מנתיב הנסיעה של המכונית שמאחוריה. צורת הנזקים מצביעה על כך כי הנתבעת סטתה לתוך נתיב הנסיעה של התובעת, ולא על התנגשות מאחור בשל ההאטה והסטייה לימין.

יתר על כן, הנתבעת התבקשה להדגים כיצד יכולה הייתה מכונית התובעת לפגוע עם הפינה השמאלית בדלת הימנית קדמית של מכונית הנתבעת, ולא הצליחה להסביר או להדגים זאת. הנתבעת ציינה (עמ' 3 לפרוטוקול שורה 5) "כמו בדיוק שאני הראיתי. אני לא יודעת להגיד מה היה מאחורי. אני יודעת מה אני עשיתי ואיך הרכבים היו בסוף התאונה. בסוף הרכב שלה היה בשוליים והרכב שלי היה בתוך הצומת". תיאור זה, מצדיק לגישתי לאמץ את גרסתה של התובעת, כי אין מדובר ברכבים שנסעו זה אחר זה, אלא שרכב הנתבעת נסע משמאל (בין אם מדובר בעקיפה ובין אם לאו) וניסה לסטות לימין באופן שיצר את ההתנגשות.

לא ראיתי בעדויות אשר נגעו לדברים אשר נאמרו לאחר התאונה, כמעלים או מורידים בהקשר זה, ואף לא ראיתי בתיאור התובעת בהודעה על התאונה (צורפה לכתב התביעה) לגבי קיומו של יותר מנתיב אחד, כמשפיע על אמינות גרסתה, שכן תיאור המקום, תמונות הצומת כפי שהוצגו בפני, צורת הנזקים ותיאור הצדדים לגבי אופן קרות התאונה, תומכים תמיכה מלאה בגרסת התובעת, אותה בחרתי לאמץ.

לפיכך אני מקבל את התביעה ודוחה את התביעה שכנגד, אשר התבססה על הצגת עובדתית לא נכונה ומעוותת של אופן קרות התאונה. התאונה לא יכולה הייתה להתרחש כאשר מכונית התובעת מתקדמת מאחורי מכונית הנתבעת, אלא אך ורק לצידה, כאשר הסברה של התובעת לגבי העקיפה מתקבל הרבה יותר על הדעת.

בכל הנוגע לשאלת הנזק, התובעת צירפה לתביעתה חוות דעת שמאי ערוכה בידי השמאי אבי חזן, והיקף הנזקים לא הוכחש על ידי הנתבעת, לא בכתב ההגנה מטעמה, ולא במסגרת חקירתה או עדותה של התובעת.

לפיכך אין מקום שלא לאמץ את חוות דעת השמאי אשר לא נתקפה כלל.

לאור האמור אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכום הנתבע במלואו, 11,797 ₪, בצירוף 400 ₪ הוצאות המשפט.

הסכום כאמור ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התובענה, 10.9.2013 ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ז אדר תשע"ד, 27 פברואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: