סייאד ואח' נ' בצה - פסקדין

פסק דין

1. התביעה היא לפנוי מושכר. על פי כתב התביעה התובע 1 הוא בעל הזכויות בבניין בן 4 קומות והוא השאיר לתובע 2 את הטיפול בהשכרת הבניין כיוון שהוא עצמו מתגורר בקנדה. ביום 12.8.08 נכרת חוזה שכירות עם הנתבע להשכרת דירה בת 5 חדרים בשטח 160 מ"ר, חדרי מקלחת ונוחיות, מחסן וכניסה נפרדת בקומת הקרקע. בהסכם נקבע כי הארכת תקופת החוזה תלויה במשכירים וכי בתום השנה המושכר יחזור למשכיר כמו גם במקרה של הפרת ההסכם. נקבע גם כי בגין עיכוב בהחזרת המושכר יש לשלם 30 דינר ליום. על פי כתב התביעה על אף שהשכירות הסתיימה ביום 31.8.09 מסרב השוכר לפנות את המושכר. מתבקש סילוק יד וכן רשות לפיצול סעדים.

על פי כתב ההגנה אכן נחתם הסכם בין הצדדים עד ליום 31.8.09 אך למטרת מגורי בנו של הנתבע שכן התובע 1 לא רצה לחתום על חוזה עם הבן. הבן לא הסכים לתנאים, לכן החוזה לא יצא לאור והשכירות לא בוצעה, ההסכם בוטל והדירה כעת פנויה. על פי כתב ההגנה הנתבע לא החזיק או השתמש בדירה כלל.

2. מטעם התובעים הוגשו תצהירו של התובע 2. מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע. המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעלפה.

3. אין מחלוקת כי הנתבע שכר לראשונה דירה מאת התובע בשנת 1997 בה הוא מתגורר עד היום. טענתו העיקרית של הנתבע היא כי התביעה לפנוי הוגשה בגין דירה אחרת, נשוא ההסכם משנת 2008, אשר היא דירה אותה ביקש בנו לשכור מאת התובע. לבקשת התובע חתם הנתבע עצמו על ההסכם, אך לבסוף העיסקה לא יצאה אל הפועל, ובנו מעולם לא נכנס להתגורר בדירה (ר' עמ' 7, שורות 28-23). כראיה לכך שמדובר בדירה אחרת, מציין הנתבע כי הדירה בה הוא מתגורר שטחה אך 119 מ"ר ולא 160 מ"ר. לגירסת התובע החוזה מתייחס לאותה דירה בה מתגורר הנתבע אשר הוספה לה תוספת, ללא היתר, אשר הגדילה את שטחה (ר' עמ' 4, שורה 24 – עמ' 5, שורה 3). לגרסתו לאחר שהתחלפה זהות המטפל בבניין מטעם בעל הנכס, הוחלט להחתים את כל שוכרי הדירות על חוזה חדש (עמ' 5, שורות 11-9).

כך או אחרת. גם על פי הסכם השכירות משנת 1997, המתייחס גם לגירסת הנתבע לדירה בה הוא מתגורר, השכירות היא לשנה, החל מיום 1.8.97. לאחר אותו מועד לא נחתם בין הצדדים הסכם נוסף המתייחס לאותה דירה ומשליך על תקופת השכירות.

על פי סעיף 19 לחוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971

"(א) לא הוסכם על תקופת השכירות או שהצדדים המשיכו לקיימה לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה, רשאי כל צד לסיים את השכירות על ידי מתן הודעה לצד השני.

(ב) ניתנה הודעה כאמור בסעיף קטן (א) תסתיים השכירות –

(1) כשנקבעו דמי השכירות בסכום מסויים לתקופות קצובות – בתום התקופה המתחילה בסמוך לאחר מתן ההודעה, או כעבור שלושה חודשים לאחר מתן ההודעה, הכל לפי המועד הקצר יותר;

(2) בכל מקרה אחר – במועד שנקבע לכך בהודעה, ואם מועד זה היה בלתי סביר – תוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה".

גם על פי גירסת הנתבע הוא מתגורר מכוחו של חוזה שכירות שהצדדים המשיכו לקיימו לאחר תום התקופה שהוסכם עליה בלי לקבוע תקופה חדשה. התובע הודיע כי הוא מעוניין בפנוי הדירה לכל המאוחר במועד הגשת התביעה, 8.9.09. ככל שחלה הוראת סעיף 19(ב)(1) לחוק השכירות והשאילה מסתיימת השכירות לכל המאוחר בתוך 3 חודשים לאחר מתן ההודעה. על פי הוראת סעיף 19(ב)(2) לכל המאוחר בתוך זמן סביר לאחר מתן ההודעה. בענייננו חלפו זה מכבר שני המועדים.

אני מורה איפוא על פנויו של הנתבע מהדירה בה הוא מתגורר. בשים לב למשך התקופה בה התגורר הנתבע בדירה ולצורך בהתארגנות לשם מציאת דירה אחרת, אני מורה כי הפנוי יתבצע עד ליום 1.8.11.

הנתבע ישלם לתובעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5000 ₪.

ניתן היום, א אייר תשע"א, 5 מאי 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: