סיון נ' מדינת ישראל - פסקדין

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להישפט בגין דוח תנועה המייחס למבקשת נהיגה במהירות העולה על המותר ביום 6.7.09. המשיבה התנגדה לבקשה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

לטענת המבקשת, מאחר ובדוח שנמסר לידיה לא מצוין כי הוא נושא בחובו ניקוד חובה, החליטה לשלמו, וזאת על אף שהיא סבורה כי לא ביצעה את העבירה המיוחסת לה.

ההלכות בדבר הארכת מועד במקרה של תשלום דוח ידועות, ורק בנסיבות מיוחדות ניתן יהיה לקבל בקשה מעין זו, גם במקרים בהם קיימות ראיות כי העבירה לא בוצעה כלל בידי המבקש.

במקרה דנן, ספק אם טענת המבקשת יכולה להיחשב כנסיבות המצדיקות ביטול הרשעה לאחר תשלום הדוח. ההלכות בעניין הארכת מועד במקרה של אי ציון הניקוד על גבי הדוח אינן חד משמעיות ולצד מקרים בהם התקבלה הבקשה, כפי שהביאה המבקשת בבקשתה, קיימים מקרים הפוכים, ראו לדוגמא ע"פ 70712/08 (ת"א) דנה תירוש נ' מדינת ישראל, עפ"ת (ב"ש) 30650-02-10 מרדכי נ' מדינת ישראל.

אולם, גם אם אקבל כי המדובר במקרה בו קיימות נסיבות מיוחדות, הרי אין ספק שחובה היה על המבקשת להגיש בקשתה לחזרה מהודאה והארכת מועד, מיד לכשנודע לה כי הדוח הרלוונטי נושא בחובו ניקוד חובה. הודעה בעניין זה נשלחה למבקשת בידי משרד הרישוי בחודש אוקטובר 2009, והמבקשת לא הגישה בקשתה דנן אלא שבעה חודשים מאוחר יותר. לבקשה להארכת מועד אין מועד קצוב בחוק, אולם מובן כי היא חייבת להיות מוגשת בתוך זמן סביר מרגע שנודע לאדם על הצורך בהגשתה, וזאת גם ביחס למועד בו יש להגיש את הבקשה המקורית. משנקצבו שלושה חודשים להגשת בקשה להישפט, סבורני כי שבעה חודשים להגשת בקשה להארכת מועד הינו איחור בלתי סביר, המצדיק דחיית הבקשה כשלעצמו.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"ע, 14 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: