סיומו של צו אישפוז לפלוני אשר חלה ולא היה מסוגל לעמוד לדין

1. בכתב האישום שהוגש נגד המערער (יליד 1996), לבית משפט השלום לנוער בחיפה (ת"פ 19756-07-16), יוחסה לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, על כך שביום 6.7.14 הוא התקרב אל נהג מטרונית, ביקש לקבל ממנו סיגריה, ומשנענה בשלילה תקף את הנהג, ניסה למשוך את קופסת הסיגריות מכיס חולצתו, ודחף אותו עד אשר נפלו שניהם ארצה. אחר כך חבט המערער בנהג באגרופים ובבעיטות, משך את ידו, נעמד מול הנהג, התקרב אליו, אחז בחולצתו, ועזב את המקום. לנהג נגרמו שפשוף במרפק ובשוק רגל שמאל.

            לאחר שהוברר כי המערער חולה ואינו מסוגל לעמוד לדין, ההליך הפלילי נגדו הופסק וביום 21.7.14 הוציא כלפיו בית המשפט צו אשפוז על פי סמכותו שבס' 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן – החוק).

2. על פי הוראות החוק (ס' 28), דנה הוועדה הפסיכיאטרית לפחות אחת לשישה חודשים בעניינו של המערער, והיא מוסמכת, בין היתר, להתיר לחולה לצאת לחופשות, לקבוע את תנאיהן, וכן לשחררו מן האשפוז, ללא תנאי או כפוף לטיפול מרפאתי שייכפה עליו, בקהילה.

לצורך הדיון עליה להיות מעודכנת בכל הנתונים הצריכים לעניין לגבי רקעו, עברו ומצבו הנוכחי של החולה,  ולשם כך הונחה בפני הוועדה הפניה מאת המנהל, היינו מאת רופאי המחלקה בה מאושפז ומטופל המערער בבית החולים. בהפניה מיום 3.5.16 מפורטים הנתונים הצריכים לעניין; הרופאים העריכו כי כיום המסוכנות העצמית שבמערער היא נמוכה, כך גם מסוכנותו לאחרים. "במצבו הנוכחי", כותב הרופא, "קיימים סימני מחלת הסכיזופרניה ובעיקר הסימנים השליליים של המחלה, חוסר יוזמה ורציה, כמו כן תובנתו [של המערער] לגבי הצורך בטיפול תרופתי ירודה". למרות זאת, הוסיף הרופא, "בהתאם לתיקון מס' 8 לחוק לחולי נפש, 'תקופת האשפוז או הטיפול המרבית לא תעלה על תקופת המאסר המרבית'. בהתאם לכך, אני תומך בשחרורו [של המערער מן האשפוז] תחת חיובו במעקב רציף ונטילת טיפול תרופתי."

בדיון מיום 5.5.16 בדקה הוועדה את המערער, אשר טען כי הוא לא חולה ואינו זקוק לטיפול, ורשמה כי "במהלך הבדיקה בולטים סימנים שליליים ללא עדות לפסיכוזה חריפה". הוועדה העריכה, גם היא, כי המסוכנות שבמערער היא ברמה נמוכה, הן לעצמו והן לאחרים; ציינה כי לאחרונה סירב המערער לחזור מן החופשה לבית החולים. "כיום" מסכמת הוועדה, "[ישנה] שוב הטבה במצבו אך לעתים נצפה שרוי בחוויה הלוצינטורית ... בהתחשב בחוסר תובנה ובירידה במצבו הנפשי בעת חופשותיו מאשרים מחדש חופשות לפי שיקול דעת המנהל. לגבי המידתיות", נרשם, "אכן זהו הכלל בדרך כלל אך בנסיבות המקרה מדובר בחולה עם אשפוז חוזר ללא תובנה, ללא תמיכה (ראה משפחה) שחופשותיו בוטלו עקב הירידה במצבו הנפשי".

3. לטענת ב"כ המערער, יש לסיים את האשפוז או לכל הפחות להעביר את המערער למסלול של טיפול מרפאתי כפוי בקהילה, לאור "פרק הזמן בו נתון המערער באשפוז כפוי לצד היותה של תקופה זו כחורגת ממידת המידתיות, וכל זאת בשים לב לגילו הצעיר של המערער ומידת הענישה הנוהגת בעבירה בה הועמד המערער לדין בבית משפט השלום לנוער בחיפה." (ס' 8 להודעת הערעור). ב"כ המשיבה שמה את הדגש על מצבו הבלתי יציב של המערער, ועל הקורה עימו לאחרונה, כאשר מצבו התדרדר, לא ניתן היה להתמודד עימו בעת היותו בחופשה, הוא ניסה לתקוף איש צוות, והיה צורך לכבול אותו. על כן, לאור חוסר התובנה שבמערער, ובהעדר מסגרת משפחתית תומכת, אין טעם לשחררו מן האשפוז, דבר אשר יסכן את הציבור תוך חשש של ממש להתדרדרות מחודשת של המערער, למצב פסיכוטי.

4. מוסכם על שני הצדדים, ועמדה זאת מקובלת עלי, כי ראוי לשקול ולהחליט בנושא שבמחלוקת, על פי הדין כיום, היינו לפי החוק כתיקונו בתיקון מס' 8, (ס"ח מס' 2486 מיום 21.12.14, עמ' 128, תחילתו ביום 21.6.15), ובתיקון מס' 9 (ס"ח מס' 2559, מיום 28.6.16, עמ' 947). אמנם, קיים "חלל", חוסר בנתונים בפרטים ובהחלטות אותן יש צורך להחליט, במקרה הנוכחי, שכן צו האשפוז הוצא לפני תיקוני החוק, כך שיישום הדין כיום לגבי הצו והאשפוז של המערער בבית החולים, אינו נקי מקשיים. דרך אחת להתגבר על כך, היא ע"י פניה של המערער אל בית המשפט שהוציא את הצו, כדי שישלים את החסר. ר' ע"ו (מחוזי חיפה) מס' 36535-06-16 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, מיום 4.7.16. בהעדר פניה כזו במקרה הנוכחי, אעשה אנוכי כמיטב יכולתי למלא את החסר, כך שאוכל להחליט באשר למערער, כמידת האפשר על פי הוראות החוק המתוקן, או לפחות, על פי רוחו.

5. בכל הקשור למידתיות התארכות האשפוז הפלילי, אנו ניצבים כיום מול שני שלבים. בשלב הראשון מציב בית המשפט הפלילי המוציא את הצו, גבול עליון להתארכות תקופת האשפוז, כך שבהגיע המועד המתחייב מכך, יש לסיים את האשפוז, בין אם החולה מסוכן, ובין אם לא. השלב השני מצוי בסמכות הוועדה, תוך הפעלת שיקול דעתה, בהתחשב, בין היתר, בכתוב בחוק עצמו, (בעיקר ס' 28(ב1), ס' 28(ב2)), אך גם בהתחשב בכללים נוספים, חיצוניים לחוק, החלים על כל פעולה והליך משפטי ומינהלי, בשיטתנו, ובהם חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. ר' רע"פ 2060/97, כרמלה וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי, פ"ד נב(1), 697.

6. כיום, לאחר תיקוני החוק, לקראת הוצאת צו האשפוז, מברר בית המשפט הפלילי איזו היא העבירה החמורה שבכתב האישום, בודק אם קיים מתאם בין העבירה לבין הראיות והפרשה שבכתב האישום, ואחר כך מפנה לעונש המרבי הקבוע לעבירה בדין, ומציין זאת בצו. בענייננו, מדובר רק בעבירה אחת. מוסכם על הצדדים, כי היא תואמת את הפרשה ואת הראיות, וכן כי דין העבירה 3 שנות מאסר. אנו מתעלמים, כעת, לצורך הדיון, מתקופת ההסתכלות שקדמה להוצאת הצו, ולפיכך, מכוח מגבלה ראשונית זאת המוטלת על הגורם המאשפז, ובהנחה כי כל התקופה עד כה היא תקופת אשפוז נמנית, צריך אשפוזו הנוכחי של המערער בבית החולים להסתיים בתאריך 21.7.17.