סיווגם של נכסי המדינה, עם ולאחר תיקוני החקיקה הקשורים לפטור שניתן לנכסי המדינה - פסקדין

השופט ישעיהו שנלר :

1.          בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט דניאל ארנסט, כתוארו דאז), מיום 19.12.04 (ת.א. 100725/01), אשר דחה את תביעתה של המערערת לחייב את המשיבה בתשלום יתרת חוב הארנונה, בהתאם לשיעור ולסיווג אותו קבעה המערערת למבנה השייך למשיבה, והמצוי בשטח העיר הרצליה (להלן - המבנה), בגין השנים 1995-2001.

הרקע המשפטי - כללי :

2.          עד לשנת 1994 הייתה המדינה, ובכלל זה המשיבה, פטורה מתשלום ארנונה לפי סעיף 3(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין),  1938 (להלן - הפקודה או הפטור). סעיף זה העניק פטור מתשלומי ארנונה לנכסים שהחזיקה בהם המדינה או לנכסים שהחזיקו בהם מוסדות הממשלה (להלן - נכסי המדינה). פטור זה היה קיים עד לשנת 1992, שאזי חוקק החוק לתיקון פקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין) (מס' 6), התשנ"ב-1992 שביטל את הפטור (להלן - חוק ביטול הפטור).

עם זאת תחולת חוק ביטול הפטור נדחתה מעת לעת.

בשנת 1995 חוקקה הוראת המעבר שבסעיף 7 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה), התשנ"ה-1995 (להלן - חוק ההסדרים), בה נקבע כדלקמן:

" (א) בשל נכסים בתחומי רשויות מקומיות, שחל עליהם סעיף 3(ב) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פטורין), 1938, תשולם בשנים 1995, 1996 ו- 1997, ארנונה כללית בשיעור הקבוע בסעיף קטן (ב), ביחס לארנונה הכללית שהיתה משולמת ברשות המקומית אלמלא הוראת סעיף 3(ב) האמור; החישוב ייעשה בכל רשות מקומית בהתאם לסכומי הארנונה הכללית ולסוגי הנכסים הנוהגים בה.

(ב) שיעור הארנונה הכללית בהתאם לסעיף קטן (א) יהיה -

(1) לגבי נכסים שמחזיקים בהם משרד הבטחון...

(2) לגבי נכסים המשמשים בתי חולים או מרפאות...

(3) לגבי נכסים אחרים - בשנת 1995 - 35%; בשנת 1996 - 45%; בשנת 1997 - 55%

(ג) בשל הנכסים האמורים בסעיף קטן (א) לא תשולם אגרת סילוק אשפה, אגרת פינוי אשפה או כל אגרה אחרת, המשולמת לרשות המקומית בידי מי שפטור מתשלום ארנונה כללית, ובלבד שסכום הארנונה הכללית בכל אחת מהשנים, 1995, 1996 ו- 1997 בשל נכס מסוים מן הנכסים האמורים לא יפחת מסכום האגרות, כאמור, ששולם בפועל לרשות המקומית בשנת 1994 בשל אותו נכס, בתוספת שיעורי העדכון שנקבעו בתקנות לפי פרק ד' לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 שהותקנו בשל כל אחת מהשנים האמורות" (ההדגשות לעיל ולהלן אינן במקור - י.ש.) (להלן - אגרת סילוק אשפה).

3.          הרקע להוראה שבס"ק (ג) לעיל, מנהגן של רשויות מקומיות לחייב מחזיקים בנכסי מדינה באגרת סילוק אשפה או אגרה אחרת, על אף הפטור שהיה קיים עד אז.

4.          בשנת 1998, חוקק החוק להגברת הצמיחה והתעסוקה ולהשגת יעדי התקציב לשנת הכספים 1998 (תיקוני חקיקה), התשנ"ח-1998 (ס"ח 1645, יז בטבת התשנ"ח, 15.1.98) אשר הורה על תיקונה של הפקודה, וכדלקמן:

ראשית, בוטל חוק ביטול הפטור, דהיינו, הוראת סעיף 3(ב) לפקודה המקורית חזרה על מכונה. שנית, נקבעה הוראה כללית, לפיה בנכסים שחלה עליהם הוראת סעיף 3(ב) לפקודה, תשולם ארנונה כללית בכל שנת כספים, ובשיעור של 55%, או השיעור שנקבע ביחס לנכסים מיוחדים. בהתאם לסעיף 3(א)(1) לפקודה, לפי תיקונה, שיעור הארנונה האמור ישולם " מהארנונה הכללית שהייתה משולמת ברשות המקומית אלמלא הוראת סעיף 3(ב) האמור, ו הכל בהתאם לסכומים ולסוגי הנכסים הנוהגים באותה רשות מקומית, באופן שלא ייקבע סיווג נפרד לנכסי המדינה, אלא אם כן נקבע בתקנות לפי סעיף קטן (ג) סיווג נפרד לנכסים כאמור; באין סיווג מתאים - יחול הסיווג הדומה ביותר".

כך גם נותרה על כנה ההוראה בעניין אגרת סילוק אשפה, בשינויים סגנוניים.

5.          לצד הוראות אלו, קיימות הוראות כלליות בנושא "ההקפאה". כך, הותקנה תקנה 4(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 1995), תשנ"ה-1994 (להלן - תקנה 4) אשר מורה כי " מועצה לא תשנה סוג סיווג או תת סיווג של נכס, בשנת כספים 1995, באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל בשל הנכס לפי תקנות אלה אולם רשאית היא -

(1)    לשנות סיווג נכס אם בפועל השתנה השימוש בנכס;

(2)    לשנות תת סיווג...