סיגל ד. אביטן תקשורת בע"מ נ' מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ

החלטה

רקע

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה ע"ס כ-8,000 ש"ח, על פיה תובעת המשיבה, סיגל ד. אביטן תקשורת בע"מ, את המבקשת, מטלפרס אינטרנשיונל בע"מ, לתשלום עבור שירותי יחסי ציבור שסיפקה, כנטען, המשיבה למבקשת. על פי ההסכם, מדובר בתשלום חודשי קבוע ("ריטיינר"), וביטול צריך שייעשה בהודעה מראש בת 30 יום. על פי כתב התביעה, לא שולמו השירותים עבור חודש ינואר 2010. בין יתר נספחי ההסכם, חשבונית מס שהוציאה המשיבה, ביום 31.1.2010, עליה מופיעה חותמת "אושר לתשלום", חתומה בידי מר ויטל, אשר חתם בשם המבקשת גם על ההסכם.

2.עפ"י ההתנגדות, שנתמכה בתצהירו של מר יעקב ניסימוב, ביטול ההסכם היה ביוזמת מנהלת המשיבה, אשר בשיחה טלפונית עם המצהיר אמרה כי "אי אפשר להמשיך ככה", והמבקשת קיבלה עמדה זו, והודיעה על הפסקת ההסכם. הביטול היה בתחילת חודש ינואר 2010. מאחר שמבטלת ההסכם היא המשיבה, אין מקום לתשלום דמי הודעה מוקדמת. אדגיש, כי התצהיר הוא קצר, על גבול הלאקוני, ואינו מפרט את הנסיבות שקדמו לאותה שיחה, ומה היו אותן נסיבות שמנהלת המשיבה כינתה "ככה", כנימוק לחוסר היכולת להמשיך ולעבוד.

3.בדיון שהתקיים בפני היום נחקר מר ניסימוב, בעיקר אודות החשבונית, ולא חידש. בין היתר, אישר כי מספר כתבות אודות המבקשת שפורסמו הם פרי עמלה של המשיבה (מוצג מב/1).

4.הצדדים סיכמו טענותיהם:

המבקשת חזרה על טענותיה, הדגישה את העדר החקירה אודות שיחת הטלפון שהביאה לביטול העסקה, והפנתה, בין היתר, להבדל שבין מכתב הדרישה הראשון של המשיבה (נספח ג' לכתב התביעה) למכתב השני (נספח ה' לכתב התביעה), בהם הפכה הדרישה מדרישת תשלום עבור שירותים שכביכול סופקו "במהלך" חודש ינואר, לדרישה עבור דמי הודעה מוקדמת. עוד ציינה המבקשת, כי אותן כתבות, מוצג מב/1, הן מחודש דצמבר 2009, ועל כן אינן רלבנטיות. המבקשת סבורה, כי בכך די כדי להצדיק מתן רשות להתגונן, שכן מדובר במחלוקת עובדתית בה יש להכריע לאחר שמיעת ראיות.

המשיבה, מנגד, הדגישה את חשבונית המס, בבחינת הודאת בעל דין, ובהעדר אסמכתא חיצונית כלשהי לביטול ההסכם באופן המתואר בבקשה. לשיטתה, מדובר בהגנת בדים.

דיון והכרעה

5.דין הבקשה להתקבל, בכפוף להפקדת ערבון. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

6.כבר במהלך הדיון (שלא לפרוטוקול) הערתי לב"כ המבקשת, כי לדידי מדובר בתצהיר שהוא על גבול רמת הפירוט הנדרשת בפסיקה. אמנם, האירועים המתוארים הם נקודתיים, ואין מקום להרחיב את הדיבור אודותם, אולם ניתן היה לצפות לתיאור הנסיבות שהובילו לאותה שיחה, כפי שכתבתי לעיל בסקירת טענות המבקשת, וכיצד הם משליכים על הבנת פניית המשיבה, כי "אי אפשר להמשיך ככה". דרכן של בריות, שבצורת דיבור זו אין הם מבקשים לבטל עסקה, אלא להביאה דווקא אל מסלול שיתוף פעולה שיאפשר את המשך קיומה. לפיכך, ניסיון לסמוך טענת ביטול על ידי הצד שכנגד על שיחה המתוארת בלאקוניות שכזו – הוא ניסיון שאינו עונה באופן מלא על הדרישה לפירוט "מסכת עובדתית שלמה ומפורטת" של ההגנה.

7.זאת ועוד, יש ממש בדברי המשיבה, כי החשבונית שצורפה כמוה כהודאת בעל דין, אם כי צודקת גם המבקשת בטענתה, כי מהחשבונית גופא לא ניתן ללמוד לאיזה חודש הוצאה (אם כי, שוב, המקום לטעון כי לא הוצאה לחודש ינואר 2010 היה בתצהיר התומך בבקשה, והתצהיר שותק בעניין זה).

8.מאידך, המשיבה, שניצלה את זכותה לחקור את מר ניסימוב, לא חקרה אותו על השיחה שתוארה על ידו, וכבר נכתב (ע"א 1266/91 קרן נ. בנק איגוד פד"י מו(4) 193), כי גם פירוט מינימלי יוצר תשתית מספקת לחקירה נגדית, ואם לא היתה חקירה נגדית – יכול ודי בכך.

9.לסיכום אעיר, כי לא יכול להיות חולק, שאם תוכח גרסת המבקשת, כי אז הגנה ראויה בפיה, ויש סיכוי של ממש שהתביעה תידחה.

10.לשיטתי, איפוא, עסקינן בבקשה גבולית, שיש פנים לכאן ולכאן, לקבלה או לדחותה. על כגון אלה נכתב, כי ניתן לאזן בין האינטרסים המנוגדים על ידי מתן רשות להתגונן, אולם התנייתה בהפקדת ערבון, כדי שלא תהיה התובעת משחיתה זמנה לריק, אם כל כוונת הנתבע היא לדחוק את הקץ (ר' א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 324, והפסיקה המובאת שם).

11.אני נותן למבקשת, איפוא, רשות להתגונן, באופן שתצהירה ישמש כתב הגנה; אולם, הרשות מותנית בכך, שתוך 30 יום תפקיד הנתבעת סך של 4,000 ש"ח בקופת בית המשפט.

התיק המקביל והוראות אופרטיביות נוספות