סטרין נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים ביום 18.12.12, ציינתי בין היתר כך: "מוצע כי הנתבע יברר עם התובעת האם היתה לתובעת כוונה לחזור לעבודה לפני תום 26 שבועות כאמור, בהתאם לכך יחליט באשר לתקופת ביניים זו".

ב"כ התובעת ציינה בתגובה, כי: "היה בכוונתה לשוב לעבודה ביום 1.5.11, מאחר שזה היה הסיכום בין התובעת לבין הממונה עליה. בכל מקרה אני אפנה לממונה על מנת לקבל אישור בכתב ממנה באשר לנכונות הדברים".

2.ביום 26.12.12 הגישה ב"כ התובעת מכתב ממעסיקתה של התובעת – חברת פלקסטרוניקס, עליו חתומה הגב' רחל רן ממחלקת השכר. במכתב זה, מיום 24.12.12, צויין בין היתר כי התובעת היתה צפויה לשוב לעבודה עם תום חופשת הלידה ב-1.5.11, כפי שסוכם עמה מראש.

3.המכתב הועבר לתגובת הנתבע, אשר הודיע בתחילה כי הוא מבקש שהות נוספת לצורך התייעצות, ולאחר מכן הודיע ביום 3.2.13, כי לטעמו התובעת לא הצליחה להוכיח שאכן מועד חזרתה לעבודה נקבע ליום 1.5.11, וכי התובעת לא חזרה בגלל שמירת ההריון.

4.ביום 18.3.13 הגישה התובעת תצהיר עדות ראשית מטעמה, כאשר צירפה אליו בין היתר, כנספח י', את מכתבה של הגב' רחל רן מחברת פלקסטרוניקס, מיום 24.12.12.

5.בעקבות כך, הגיש הנתבע ביום 7.4.13, הודעה ולפיה הוא מתנגד להצגת נספח י', אלא אם תועמד החתומה עליו לחקירה נגדית. לפיכך, ביקש הנתבע כי בית הדין יורה לתובעת להזמין את עורכת המסמך הנ"ל לישיבת ההוכחות בתיק.

6.הבקשה הועברה לתגובת התובעת, אשר הוגשה אתמול. בתגובתה, מתנגדת התובעת למבוקש וטוענת כי אין מדובר אלא ב"מכתב עובדתי פשוט המעיד על רצף יחסי העבודה". עוד טוענת התובעת כי הזמנתה של הגב' רחל רן מהווה "נסיון חסר תום לב נוסף, מצד הנתבע, שתחת שימושו כגוף סוציאלי, בוחר להקשות ולסרבל הליכים, מתוך מטרה להתיש את הזכאים לזכויות".

כן ציינה התובעת, באמצעות באת כוחה, כי מדובר במכתב ש"הוגש לפי הסכמת הצדדים והחלטת בית הדין מיום 12.12.12.", כי על בית הדין למנוע את זימונה של העדה וכי על בית הדין לחייב את הנתבע בהוצאות גבוהות "בשל בקשה מיותרת זו", כהגדרת ב"כ התובעת.

דיון והכרעה –

7.אקדים אחרית דבר לראשיתו, ואציין כבר כעת, כי אם בבקשות מיותרות עסקינן, הרי זו דווקא בקשת התובעת, למנוע זימונה של העדה.

8.התנגדותה הנחרצת של התובעת להזמין את עורכת המסמך אותו היא מבקשת להגיש, אינה מובנת לי.

אכן בישיבה שהתקיימה בהליך ביום 18.12.12 (בשונה מן התאריך אליו מפנה התובעת), הורה בית הדין לתובעת להמציא לנתבעת את מלוא המסמכים המצויים בידה, אולם אין פירושו של דבר, כי בכך ניתנה לתובעת האפשרות להגיש כל מכתב שתחפוץ, מבלי שתתאפשר לנתבע לחקור את עורך המסמך.

9.יתרה מזו, מיד לאחר שקיבל הנתבע לעיונו את המכתב האמור, הוא הודיע ביום 3.2.13, כי לטעמו התובעת לא הצליחה להוכיח שאכן מועד חזרתה לעבודה נקבע ליום 1.5.11, וכי התובעת לא חזרה בגלל שמירת ההריון.

פירושו של דבר, כי הנתבע אינו מקבל את האמור במכתב, ככתבו וכלשונו, ולפיכך לא שינה את החלטתו, ועמד על המשך ניהול ההליכים בתיק. טענת התובעת, כי מדובר ב"מכתב עובדתי פשוט", אין די בה כדי לאפשר הגשת מסמך עובדתי, כאשר הנתבע חולק על העובדות הנטענות בו.

10.עולה מן האמור, כי בקשת הנתבע להזמין את עורכת המסמך לדיון, לגיטימית ומתבקשת בנסיבות העניין. לפיכך, הבקשה מתקבלת.

ככל שהתובעת מעוניינת בהגשת נספח י' לתיק בית הדין, עליה לפעול להזמנת עורכת המסמך להעיד בהליך, בישיבת ההוכחות הקבועה ליום 25.6.13.

במידת הצורך, מוזמנת התובעת לבקש זימונה של העדה באמצעות בית הדין, עד 30 יום לפני מועד הדיון.

11.בשולי הדברים אציין כי נוסח התגובה שהוגשה לתיק, מטעם התובעת, נוקט בלשון חריפה ובהאשמות קשות כלפי הנתבע, אשר נראה כי ניתן ורצוי היה להימנע מהן, הן באופן כללי והן במקרה הנדון, מקום בו נמצא כי אין בסיס להתנגדות התובעת בעניין.

ניתנה היום, ח' אייר תשע"ג, (18 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: