סורני נ' פרמינגר

פסק דין

זוהי תביעה לתשלום דמי שכירות עבור דירה ששכר הנתבע מהתובע.

הנתבע שכר מן התובע דירה במשך למעלה מעשר שנים, החל מיום 17.6.01 ועד סוף שנת 2011. על פי הסכם השכירות היה על הנתבע לשלם לתובע שכר דירה פעמיים בכל שנה, ב-20 לחודש ינואר וב-20 לחודש יולי, בכל פעם עבור מחצית שנה. לטענת התובע לא שילם הנתבע שני תשלומי שכר דירה במשך תקופת השכירות, ואילו הנתבע טוען כי שילם לתובע את מלוא שכר הדירה.

התובע מסר בעדותו כי הנתבע לא שילם את תשלומי שכר הדירה שהיה עליו לשלם ביום 20.7.09 עבור חצי שנת שכירות, וביום 20.7.11 עבור חצי שנת שכירות. לטענתו פנה לנתבע בדרישות כי יפרע חובו, ואולם הנתבע לא שילם לו.

ואילו הנתבע מסר בעדותו כי שילם לתובע את מלוא שכר הדירה.

טענת הנתבע היא טענת "פרעתי", שהנטל להוכיחה מוטל עליו. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בראיות שהוגשו מצאתי כי הנתבע לא עמד בנטל ולא הוכיח טענתו.

התובע תמך טענתו כי הנתבע לא שילם לו דמי שכירות עבור שתי תקופות בטבלה שצורפה לתצהירו (להלן: "הטבלה"). התובע דבק באמור בטבלה במהלך עדותו. ואילו הנתבע שינה גרסתו במהלך עדותו: בסעיף 9 לכתב ההגנה, שהעובדות הנטענות בו אומתו בתצהיר הנתבע, טען הנתבע כי שני התשלומים שהתובע טוען שחסרים שולמו לו בשני שיקים שצורפו כנספחים ד/1 וד/2 לכתב ההגנה. ואולם עיון בטבלה מצביע על כך ששיקים אלה נכללו בה כתשלומים שקיבל התובע מהנתבע. בחקירתו הנגדית הייתה גרסת הנתבע שונה: הנתבע מסר כי שילם לתובע שכר דירה ביתר, שכן שילם לפחות עבור חצי שנה נוספת (עמ' 5 שו' 26).

הנתבע אף טען כי קיים אי סדר ברישום השיקים שקיבל התובע בטבלה. ואולם לא מצאתי ממש בטענה זו. בדקתי את על השיקים שהעתקיהם צורפו לכתב ההגנה ומצאתי כי כולם מפורטים בטבלה.

זאת ועוד: אם אמנם שילם הנתבע את מלוא תשלומי שכר הדירה הוא יכול היה להוכיח זאת בנקל באמצעות הגשת העתקי השיקים או דפי חשבון, שאותם יכול היה לקבל מן הבנק.

מטעם זה לא מצאתי ממש בטענת הנתבע כי התובע לא סיפק לו קבלות, דבר שהקשה עליו את המעקב אחר התשלומים ששילם. כאמור, לנתבע עמדה דרך פשוטה לבדיקת התשלומים ששילם, באמצעות מסמכי בנק, ואולם הנתבע בחר שלא להציג מסמכים אלה.

מטעמים אלה אני דוחה את טענת הנתבע כי שילם את מלוא תשלומי שכר הדירה, וקובעת כי הנתבע לא שילם את שני התשלומים נשוא התביעה.

הסכומים שחב הנתבע לתובע עבור שכר דירה, ואופן חישובם, פורטו בסעיפים 11-12 לתצהיר העדות הראשית של התובע (ת/2). מהסכום הנקוב בסעיף 12 יש להפחית שכר דירה של 19 ימים, שכן הדירה פונתה ביום 31.12.11, ועל כן אין התובע זכאי לשכר דירה עד יום 19.1.12. לכן סכום שכר הדירה שמגיע לתובע עבור התקופה שמ-20.7.11 ועד לסיום תקופת השכירות הינו 5,926 ₪, ובתוספת ריבית והצמדה – 6,101 ₪.

סך חוב שכר הדירה, עבור שתי התקופות, הינו 13,564 ₪.

אני דוחה את עתירת התובע לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש. אין מדובר במקרה הבא בגדרם של המקרים בהם ראוי לפסוק פיצוי בגין נזק לא ממוני.

אשר על כן הנני מורה כי הנתבע ישלם לתובע סכום של 13,564 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן ישלם הנתבע לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,755 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, וישיב לו את החלק היחסי באגרה ששילם בהתאם לסכום שנפסק.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: