סונול ישראל בעמ נ' חב' מובילי ב.מ. 1993 בע"מ ואח'

החלטה

לפני מונחת התנגדות לבצוע תביעה שהוגשה על סכום קצוב וכן בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות זאת.

התקיים בפני דיון, המבקש 2 נציג החברה, המבקשת 3 נחקר על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.

התובענה שהוגשה על ידי המשיבה בסכום של 2,986 ₪ מתייחסת לכך כי המבקשת 3 חתמה על הסכם עם המשיבה לרכישת ואספקת דלקים.

המשיבה 3 ביצעה רכישות של דלקים בחודש מרס 2009, אך לא שלמה אותם ולכן חויבה בסכום התביעה בהתאם לנספח ב' לכתב התביעה.

להלן יובאו עיקרי הטענות אשר פורטו במסגרת הבקשה לתצהיר המבקש 2:

1.לעניין הארכת המועד נטען כי המצהיר מצא את כתב התביעה במגירה במשרד כחודש לפני עריכת התצהיר. המסמכים כנראה הונחו במגירה על ידי אחד הנהגים של החברה המבקשת 3.

2.התביעה שהוגשה כנגד המבקשת 3 איננה אמת ומסלפת את העובדות.

סוכם בין המצהיר לנציג המשיבה כי תינתן למבקשת 3 הנחה של 20 אג' לליטר פחות מההצעה הקיימת של חב' פז עמה עובדת המשיבה 3 באופן שוטף.

3.ההסכם נחתם בלי שתנאי זה הוסף להסכם אך נציג המשיבה התחייב להוסיף את ההנחה המתוארת כנספח להסכם.

המצהיר ניסה לתאם מועד לצורך התקנת אמצעי התדלוק ברכבי המבקשת 3, אך הנציג של המשיבה חזר בו מההסכמה ולכן המצהיר הודיע לו מיד כי איננו מעוניין לקיים את ההסכם וכי ההסכם מבוטל.

4.על פי ההסכם באם הוא היה מתבצע לא היתה מחויבת התקנת אמצעי התדלוק.

מיד בתום השיחה הודיע נציג המשיבה למצהיר כי מדובר בהפרת הסכם ולכן הוא עומד על כך כי תשולם היתרה בגין התקנת אמצעי התדלוק.

5.למעשה התביעה מורכבת מתשלום בגין התקנת אמצעי התדלוק בלבד ולא בגין אספקת דלקים.

6.כמובן שלא הותקן כל אמצעי תדלוק ברכבי המבקשת 3.

דיון בבקשה עצמה

לעניין הבקשה להארכת מועד

במהלך החקירה הוגשו שלושה אישורי מסירה שונים של האזהרה בתיק ההוצל"פ (מש/1 - מש/3) אשר בוצעו בביתו של המצהיר אישית.

על אחד מהם כפי שעולה מהאישור סירב המצהיר לחתום (ביום 15.2.10) ועל השני חתמה אשתו ביום 10.2.10.

במהלך החקירה חזר המצהיר וטען שלא חתם על המסירות אך מנגד כאשר נשאל לגבי המוצגים דלעיל, השיב שקיבל את המסירות ומיד חיפש עו"ד והגיש את ההתנגדות (שורות 18 עד 30 עמ' 2 לפרוטוקול הדיון).