סוכנות נסיעות וספק יפצו בני זוג שנאלצו להפסיק טיול ולחזור לארץ

רקע

בחודש יוני שנת 2003, ביקשו בני הזוג לוגסי - מזל וניסים (שיקראו ביחד להלן: "בני הזוג"), לצאת לטיול מאורגן לארה"ב.

בני הזוג הזמינו דרך סוכנות הנסיעות בל, טיול לארה"ב שארגן הספק - נתור, שהיה אמור להתקיים בחודש אוגוסט 2003.

מטעמים שאינם ברורים דיים, אך אינם נדרשים לענייננו, בוטל אותו הטיול לארה"ב, ע"י נתור,  וסוכם בין בני הזוג לסוכנות הנסיעות בל, כי חלף אותו הטיול, ייצאו בני הזוג לטיול מאורגן אחר של נתור, לרוסיה ולסקנדינביה, שהתקיים באותו המועד שתוכנן לטיול שבוטל, דהיינו מיום 07.08.03 ועד ליום 22.08.03 (הטיול המאורגן לרוסיה ולסקנדינביה ייקרא להלן: "הטיול").

הטיול הוגדר בחוברת הטיולים של נתור כ "טיול נוסטלגיה ופיורדים".

בעת שהותם ברוסיה, הסתבר להפתעת כל הגורמים שהיו קשורים לטיול, כי אשרת השהייה של בני הזוג ברוסיה, הייתה קצרה מדי והם בלאו הכי, נחשבו ע"י השלטונות הרוסיים, כשוהים בלתי חוקיים.

לפיכך הופרדו בני הזוג, ע"י המשטרה הרוסית, מכל הקבוצה, שהמשיכה את הטיול בלעדיהם לפינלנד, ובני הזוג נאלצו להפסיק את הטיול ולחזור לארץ, בדרך חתחתים ובתלאות, עקב אירועים שיתוארו בהרחבה בהמשך, ואשר לטענתם, גרמו להם ולבנותיהן סבל רב (נפשי וגופני), ומכאן תביעתם.

העובדות

בני הזוג הסכימו לצאת לטיול, שילמו לסוכנות את מלוא המחיר הנדרש לכך, כ- 4,500$, כשסכום זה כולל סך של כ- 120$, ששולם לסוכנות, עבור הטיפול באשרת שהייה (ויזה) ברוסיה לבני הזוג, לזמן הטיול  (להלן: "האשרה" או "הויזה").

הספק - נתור, שארגן את הטיול, קבע מפגש הכנה לנוסעי הטיול, ביחד עם מר ברוך יכין, שהיה מדריך הטיול מטעמו (להלן: "המדריך").

בני הזוג לא יכלו להשתתף באותו המפגש שהתקיים בין חברי הקבוצה עם המדריך (להלן: "המפגש"), עקב אירוע משפחתי, אך שוחחו עם המדריך טלפונית, בטרם היציאה לטיול.

לטענת בני הזוג, המדריך עדכן אותם, באותה שיחה טלפונית, וביקש מהם להביא פרטי לבוש חמים, עדכן אותם לגבי מועד המפגש בשדה התעופה נתב"ג וכיו"ב, אך לא אמר להם דבר וחצי דבר לגבי אשרות השהייה או תוקפן.

כאמור, בני הזוג יצאו לטיול, והכול התנהל כשורה עד אשר, כעבור שלושה ימים של שהייה ברוסיה, ביום 10.08.03, בעת ביקורת דרכונים שנעשתה לקבוצה, כשזו חצתה ברכבת את הגבול לפינלנד, הסתבר לפתע, כי אשרות השהייה של בני הזוג, היו בתוקף רק עד ליום 09.08.03  - יום אחד פחות מהנדרש, דהיינו,  בני הזוג שהו ברוסיה ביום האחרון ללא אשרה.

המדריך ובני הזוג, שאינם דוברי השפה הרוסית, נעזרו בחלק מחברי הקבוצה שהיו מצויים בשפה זו, וניסו בכל דרך אפשרית, להסביר ולשכנע את השוטרים הרוסיים, כי מאחר ומדובר רק בתקלה טכנית, יאפשרו להם להמשיך בטיול, אך אלו האחרונים לא השתכנעו ולא התרצו.

לאחר דין ודברים עם השוטרים המקומיים (שלא צלח כאמור), הורידו השוטרים את בני הזוג מהרכבת, בכוח פיזי לטענת בני הזוג, והם הופרדו בלאו הכי, מאותו השלב, משאר הקבוצה שהמשיכה בטיול (להלן: "ההורדה מהרכבת").

בני הזוג עם מטענם, נגררו ע"י השוטרים מהמקום לכיוון תחנת המשטרה המקומית, ועקב ההורדה מהרכבת, באופן המתואר, וגרירתם לתחנה, נחבלו לטענתם קשות, באזורים שונים בגופם ובין היתר בגב, בידיים וברגלים.

בני הזוג נותרו, בתחנת הרכבת שבמעבר הגבול, עם השוטרים המקומיים, אשר מטבע הדברים אינם דוברי השפה העברית והם אף לא התמצאו בשפה האנגלית, וכאמור בני הזוג אינם דוברי השפה הרוסית. בנסיבות אלו לא הצליחו שני הצדדים לתקשר, ובני הזוג אולצו לנסוע ברכבת חזרה לעיר הגדולה הקרובה, סן-פטרסבורג, שם קיוו למצוא תשתית תיירותית, שתוכל לחלצם מהסיטואציה אליה נקלעו. (לצורך הנסיעה ברכבת לסן-פטרסבורג, נאלצו בני הזוג לחצות עם מטענם הכבד, מסלול מכשולים, שכלל שתי מסילות רכבת וטיפוס על מעקה בטון גבוה).

בשעת לילה מאוחרת, הגיעו בני הזוג לתחנת הרכבת בסן-פטרסבורג, תוך שהם מוקפים שיכורים, מסוממים וטיפוסים המאכלסים בד"כ בשעת לילה מאוחרת תחנת רכבת. הם הצליחו למצוא  טרמפ (בתשלום), שהביאם למלון בו שהו קודם לכן עם הקבוצה, אלא שלצערם הסתבר, כי אין מקום פנוי במלון, ובעזרת בתם גלית, שפעלה טלפונית מהארץ, הצליחו למצוא מקום לינה, במלון "גרנד הוטל" בסן-פטרסבורג.

המדריך שנאלץ להמשיך בטיול עם שאר הקבוצה, הצליח ליצור קשר טלפוני עם בתם של בני הזוג - מלי, עדכן אותה בפרטי האירוע, והיא עדכנה מיידית את אחותה גלית, באשר ארע להוריהן. הבנות החלו מייד, בניסיון לסייע להוריהן ובכלל זה, למצוא כאמור את מקום הלינה ב"גרנד הוטל".