החלטה
בקשת הנתבע לסילוק התביעה על הסף.
לטענת הנתבע, הסעד העיקרי המבוקש הינו סעד הצהרתי בדבר בעלות משותפת במקרקעין (שהינם מוסדרים ורשומים בפנקס המקרקעין) ולפיכך הסמכות לדון בתביעה נתונה לבית המשפט המחוזי.
התובע טוען בתגובתו, כי הבקשה הוגשה רק בחלוף פרק זמן ניכר מהגשת התביעה, ועל פי הפסיקה, גם שיהוי בהעלאת טענה בדבר העדר סמכות עניינית, יכול ליצור מניעות החוסמת טענה זו.
לגוף הבקשה טוען התובע, כי הסעד המבוקש הינו פירוק השיתוף, מבלי להתייחס לעניין רישום זכויות במקרקעין, וסעד זה מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. לטענת התובע, נושא הזכויות במקרקעין הינו נלווה לבקשה לפירוק השיתוף ולא מדובר בבקשה לרישום זכויותיו בנכס.
אינני סבור כי הנתבע מנוע מהעלאת טענות בדבר חוסר סמכות עניינית. כעקרון, טענה כאמור יכולה לעלות בכל שלב של המשפט וכן על בית המשפט אף לדון בה מיוזמתו. החריגים שנקבעו בפסיקה לגבי אפשרות העלאת הטענה, מתייחסים למקרים בהם ההליך התקדם לשלב מאוחר, ולא כך המצב בהליך בתיק זה.
עיון בכתב התביעה מעלה, כי טענות הנתבע נכונות.
בפתח התביעה אומנם צוין כי מדובר בתביעת פירוק שיתוף, אך במסגרת הסעדים שפורטו בסוף כתב התביעה, נכללו הסעדים הבאים, לפי הסדר הבא:
1. להכריז על התובע כשותף מלא בנכס.
2. להורות לנתבע לסלק את המשכנתא הנוספת שניטלה על הנכס.
3. להורות לנתבע להמציא באמצעות ביהמ"ש את כל החוזים...
4. להורות על פירוק השיתוף...
5. להורות לנתבע לשלם לתובע את יתרת חלקו בתמורה...
6. לחייב את הנתבע בתשלום ריבית והפרשי הצמדה...
7. לחייב את הנתבע בעלות שימוש בנכס המשותף...
8. לחייב את הנתבע בתשלום עוגמת נפש...
9. לחייב את הנתבע בהחזר הוצאות משפוט ושכ"ט עו"ד...
הסעד הראשון והמרכזי המבוקש בכתב התביעה הינו סעד הצהרתי להכריז על התובע כשותף מלא בנכס. הואיל ומדובר בנכס שהינו מקרקעין מוסדרים, אשר רשומים בלשכת רישום המקרקעין, הרי שהסמכות לדון במתן הסעד האמור נתונה לבית המשפט המחוזי.
סעדים אחרים המפורטים בכתב התביעה, לרבות הסעדים הכספיים והסעד בדבר פירוק שיתוף
אומנם מצויים בסמכות בית משפט זה.