סוויסא נ' יעיש ואח'

פסק דין

לפניי תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב בתאונת דרכים שארעה ביום 19.6.2013 בתל-אביב.

התובע נהג מונית. הוא הסיע נוסעים ומטען לבניין מגורים. מדובר במגדל, לצדו ישנה רחבה, שם עצר התובע את המונית, הוריד את הנוסעים, סיים להוריד את המזוודות בתא המטען וביקש להוציא מזוודה נוספת שהונחה במושב האחורי שמאלי. המזוודה כאמור הונחה במושב האחורי, מאחר ולא היה מספיק מקום בתא המטען. התובע פתח את הדלת השמאלית אחורית במונית ורכב הנתבע 1 פגע בדלת.

לטענת התובע, האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבע 1, שלא נענה לפניית התובע להמתין עד לסיום הוצאת המזוודה, ביצע עקיפה ופגע בדלת; לטענת הנתבעים התובע הוא שאחראי לקרות התאונה, לאחר שהוא פתח את הדלת בפתאומיות ובחוסר זהירות, בניגוד להוראות תקנה 80 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – "תקנות התעבורה"). בדיון הוסיף נציג הנתבעת 2 וטען שהתנהלות התובע הינה בניגוד להוראות תקנה 81 לתקנות התעבורה.

לאחר בחינת כתבי הטענות, העדויות והראיות ובחינת ההדגמות שערכו בעלי הדין באמצעות רכבי הדגמה, הגעתי למסקנה לפיה דין התביעה להתקבל; להלן הנימוקים אשר הביאו אותי למסקנה כאמור:

אני מעדיף את עדות התובע על פני עדות הנתבע 1; עדותו הייתה ברורה ומשכנעת יותר מעדות הנתבע 1, במיוחד בכל הקשור לעדות התובע לפיה הוא פנה אל הנתבע 1 וסימן לו להמתין (עמ' 4, ש' 15);

העובדה שהתאונה אירעה כאשר רכב התובע בעמידה והתובע מחוץ לרכב, בעוד שרכב הנתבע 1 היה בתנועה, נזקפת לחובת הנתבע 1;

התובע נהג מונית. ברור היה שהוא מתכוון לעמוד במקום במשך פרק זמן קצר, לצורך הורדה או העלאת נוספים או הוצאה של מזוודות מהרכב. הנתבע 1 נסע מאחורי התובע ולא ניתן הסבר משכנע מדוע הוא לא המתין עד לנסיעת התובע. משהחליט הנתבע 1 לבצע עקיפה, היה עליו להבטיח שהעקיפה תתבצע באופן זהיר, תוך מתן תשומת לב מספקת לנסיבות העניין. אני מקבל את עדות התובע שהוא היה מחוץ לרכב. הנתבע 1 טען שהוא "חושב שהתובע היה בחוץ" (עמ' 4, ש' 22 – 23; ר' גם עמ' 5, ש' 15 – 16; עמ' 4, ש' 28). העובדה שהנתבע 1 אינו בטוח שהוא הבחין בתובע מחוץ לרכב, מעידה שהוא ביצע עקיפה מבלי לבחון באופן מניח את הדעת את מצב הדברים במקום. לא נמצא הסבר מדוע חלף הנתבע 1 עם רכבו במרחק כה סמוך לרכב התובע, כאשר היה מרווח מספק למעבר במקום.

שוכנעתי שהתובע נהג בזהירות כאשר הוא פתח את הדלת ונקט באמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי הדרך, כאמור בהוראת תקנה 80 לתקנות התעבורה.

לא מצאתי שישנה תחולה להוראת תקנה 81 לתקנות התעבורה, שהרי התקנה כאמור עוסקת ב"עליה לרכב וירידה ממנו", כאשר הכוונה לעליה של "... אדם, למעט הנוהג ...". מעורבות מי מהנוסעים לא היוותה גורם לתאונה. כמו כן, התקנה אינה עוסקת בהורדת מטען מהרכב.

תמונות הנזק (תמונות רכב התובע ותמונות רכבו של הנתבע 1מתיישבות אף הן עם גרסת התובע.

על כן, התביעה מתקבלת. אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע בתוך 30 יום סך של 4,780 ₪ (אני מאשר את כל רכיבי הנזק: נזק ישיר, שכ"ט שמאי, אובדן יום עבודה), בצירוף אגרה ע"ס 50 ₪, כל זאת בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל ובצירוף הוצאות משפט ע"ס 500 ₪.

זכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי – בתוך 15 יום.

המזכירות מתבקשת לשלוח העתק מפסק הדין אל הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אדר ב תשע"ד, 26 מרץ 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: