סוגיית חוזה למראין עין ושאלות משמורת ומזונות

מבוא

 1.      "אמר רב יהודה אמר רב: כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין- אפילו בחדרי חדרים אסור" (בבלי, מסכת ביצה, ט' א'; מסכת שבת, ס"ד, ע"ב).

 2.      אמנם- רבותינו נתכוונו למראית עין האיסור, אך הדברים יפים לכל מראית עין.

 3.      סוגיה זו של חוזה למראית עין, הנה בלבה של המחלוקת בין הצדדים; מעבר לכך- חלוקים הצדדים בנושא המשמורת, המזונות, זה מטעמו הוא וזו מטעמה היא.

  העובדות שאינן שנויות

4.        הצדדים נשאו זל"ז כדמו"י ביום 24/7/94 והתגרשו זמ"ז ביום 11/12/03. מנישואיהם נולדו להם שלושה קטינים, ילידי השנים 96, 99 ו-03.

5.        טרם גירושיהם בבית הדין הרבני, ערכו הצדדים ביניהם, בסיוע עו"ד, הסכם גירושין אשר אושר ע"י ביה"ד.

          ההסכם קבע כי דירת הצדדים תועבר לאישה ללא תמורה; כי משמורת הקטינים תיוותר בידי האם; וכי מזונות הקטינים יעמדו על סך של 5,000 ש"ח. מנגד, ויתרה האישה על כתובתה ומזונותיה, והתחייבה לשאת בתשלומי המשכנתא; כן נקבע כי כל צד יחזיק בזכויות הרשומות על שמו.

6.        לאחר גירושיהם, מטעמים כאלו או אחרים (בהתאם לגרסאות הצדדים) שבו הצדדים לחיות יחדיו מספר שנים, עד לפרוץ הסכסוך הנוכחי. האב הורחק מהבית ב-21/9/08, ומאז לא שב להתגורר בו. כיום חי האב עם בת זוגתו החדשה ובנותיה בדירה שכורה ב-XXX.

 7.       האב הגיש כנגד האם מספר תביעות, ובהן, תביעה לביטול הסכם הגירושין בטענה כי המדובר בהסכם שנעשה למראית עין בלבד, במטרה להתחמק מנושי הצדדים; תביעה להפחתת מזונות הקטינים; ותביעה לקבלת משמורת הקטינים לידיו.

 8.      כמו כן, הגיש ערעור על החלטת רשם ההוצאה לפועל, במסגרת תיק המזונות שפתחה האם בהוצאה לפועל לגביית מזונות הקטינים. בתיק זה ניתן פסק דין מפורט עליו לא בא ערעור.

 9.     קצרה היריעה מלתאר את נושא החיכוכים בין הצדדים בעניין המשמורת; בנושא זה ארחיב בפרק המתאים, כסאגה עובדתית נפרדת.

 10.   מכאן ואילך "מתפצלות" גרסאות הצדדים.

המחלוקת העובדתית בנושא ההסכם

 11.             שני הצדדים אינם חולקים על כך כי מהלך הנישואין הקים התובע עסק; לטענת התובע, כשל העסק לחלוטין, ולצדדים נצברו חובות עתק; הנתבעת מאשרת כי אכן העסק כשל, אך מטעימה כי חובות הצדדים לא נוצרו אך בשל העסק, אלא גם בשל הימורים כאלו או אחרים, אותם נהג התובע לערוך.

 12.             לטענת התובע, שקלו הצדדים הכיצד להציל רכושם מידי נושיהם- לאחר קבלת ייעוץ כזה או אחר, ערכו הצדדים הסכם ממון, המעביר את רכושם, לגרסת התובע כמעט במלואו, מהתובע לנתבעת, אישרו ההסכם ואף התגרשו; אליבא התובע, אין ולא היתה כוונה לצדדים של ממש להתגרש, אלא הרעיון היה להעביר הרכוש לנתבעת על מנת למלטו מציפורני הנושים.

 13.             לטענת הנתבעת- ללא קשר לחובות הצדדים, צצו בקעים של ממש בנישואיהם של הצדדים, והם החליטו להתגרש; חלוקת הרכוש כפי שבוצעה בהסכם היתה על רקע יצירת החובות כתוצאה מהימורי התובע, ולאור העובדה כי היא שנותרה עם ילדי הצדדים; משכך- היו הגירושין ללא דופי, ולא נפל כל פגם בהסכם.

          אלא שאליבא הנתבעת, לאחר הגירושין- ולאור אהבתה העזה לתובע, ראתה לתת לחידוש הקשר הזדמנות נוספת, בבחינת מחזיר גרושתו. חידוש זה היה רצוף עליות ומורדות, ובסופו של יום כשל. הנתבעת מבהירה כי אין להאשימה על שהלכה לאחר נטיית לבה, וכי לא מראית עין אלא בחירת הלב, היא שהביאתנו הלום.

  ההכרעה- עובדתית