סואעד ואח' נ' אעתדאל ואח'

פסק דין

א.העובדות הצריכות לענין:

בפני תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 22.8.11 (להלן: "התאונה").

התובע הינו הבעלים של רכב מסוג "מרצדס" מ.ר. 6859615 (להלן: "רכב המרצדס").

הנתבעת 1 הינה הבעלים והנהגת ברכב מסוג "פולקסווגן" מ.ר. 2380551 (להלן: "רכב הפולקסווגן").

הנתבעת 2 הינה חברה אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היתה המבטחת של רכב הנתבעת 1.

צד ג' הינה רשות מקומית אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו היתה אחראית על מניעת מפגעים בשטח בו ארעה התאונה.

הצדדים חלוקים באשר לשאלת האחריות לקרות הנזקים שנגרמו בעקבות תאונת הדרכים נשוא כתב התביעה.

ב.דיון:

נהגת רכב המרצדס טענה בדיון כדלקמן:

לדבריה, ביום התאונה נסעה בכביש בכפר רמה, בעל שני נתיבים, משופע, כאשר היא נוהגת בירידה בנתיב הימני. הנתבעת נהגה את רכבה בעלייה, כאשר לפתע סטתה לנתיב הנסיעה של התובעת עקב נסיון לעקוף בור שנפער בכביש. בחקירה נגדית העידה התובעת כי הבור נפער בנתיב הנסיעה של הנתבעת בלבד. בחקירתה הודתה כי זכות הקדימה לנתבעת אשר נסעה בעלייה ואולם טענה כי היה עליה להמתין שהתובעת תסיים לעבור מקטע זה ורק אח"כ להמשיך בנסיעתה. עוד העידה כי משאית חנתה בצד נתיב הנסיעה שלה ומהצד השני חנה רכב מסחרי. העדה העידה כי אין זו הפעם הראשונה בה נהגה בכביש זה וכי לעתים במקטע בו ארעה התאונה יכולות לעבור 2 מכוניות במקביל ולעתים מכונית אחת בלבד.

הנתבעת 1 טענה בדיון כדלקמן:

לדבריה, ביום התאונה נסעה בנתיב נסיעתה כלפי מעלה כאשר הבחינה בבור שנפער לפניה בכביש. אותה שעה חנה רכב מסחרי בצד הימני של נתיב נסיעתה ומשאית חנתה ממול בצד השמאלי. הנתבעת עקפה את הבור וחזרה לנתיב נסיעתה. בטרם עקפה בדקה הנתבעת והבחינה ברכב התובע הנוסע מולה אולם העריכה כי הוא רחוק ממנה וכי תספיק לבצע העקיפה מבלי לפגוע בו. הנתבעת ציינה כי בקטע הכביש בו מצוי הבור לא יכולות לעבור 2 מכוניות במקביל שכן משני הצדדים חנו מכוניות. לדבריה, יום לאחר התאונה הגיעו אנשים ומילאו את הבור בטון בכדי שלא ימשיך ויהווה מפגע לנוסעים בכביש.

נציג הנתבעת 2 סיכם בדיון כדלקמן:

הנתבעת 2 ביקשה שיינתן פס"ד כנגד צד ג' אשר זומן כדין ולא התייצב ואף לא הגיש כתב הגנה. לחלופין טען נציג הנתבעת כי הנתבעת 1 אינה אחראית לתאונה שכן היות ונסעה בעליה , נתונה לה זכות הקדימה אולם התובעת מצדה נהגה את הרכב מבלי לתת זכות קדימה כאשר היא נוהגת בנתיב הנסיעה הימני ובכך פגעה בצידו הימני של רכב הנתבעת 1. להוכחת טענתו הפנה נציג הנתבעת 2 לצילומי רכב הנתבעת, הוגש וסומן נ/2 בהם ניתן לראות כי הפגיעה הינה בצד ימין. עוד ביקש לצין כי העובדה ששני כלי הרכב המעורבים בתאונה הושבתו כתוצאה ועקב התאונה מעידה כי רכב התובע אשר היה בירידה נסע במהירות גבוהה. באשר לנזק הנטען, טען נציג הנתבעת כי שווי הרכב 9,750 ₪ בניכוי 10% שרידים, השווי הוא 8,800 ₪ והיה נכון להוריד הרכב מהכביש במצב זה.

בדיון שהתקיים ביום 19.3.13 ניתנה החלטתי כי על הצדדים לבצע מדידה של רוחב הכביש שבו ניסו להכנס אחת מול השנייה ברווח שנוצר בין שתי המכוניות בשני הצדדים ולהעביר בתוך 24 שעות את תוצאות המדידה.

ביום 20.3.13 הודיעה הנתבעת כי רוחב הכביש בקטע האמור הינו 4.3 מטר.

ג.רקע משפטי לענין נטל ההוכחה במשפט האזרחי

12.נטל השכנוע במשפט האזרחי, כמו גם במשפט הפלילי מורכב משני נדבכים: נטל השכנוע ונטל הבאת הראיה.

13."נטל השכנוע" (או "חובת השכנוע") מבטא את החובה להוכיח בראיות קיומה של "עובדה" (עובדה פיזית או הלך נפש), ברמת הוודאות המוטלת על פי הדין על הצד הנושא בחובה זו. משמעותה של החובה הינה שעל הצד הנושא בה, לשכנע את בית המשפט בדבר קיומה של עובדה השנויה במחלוקת, והצריכה על כן הוכחה (י' קדמי, על הראיות (דיונון, תשס"ד-2003), חלק שלישי, עמ' 1439 (להלן: "קדמי")).