סגל רמי ואח' נ' חדד יוסף ואח'

פסק דין

1.כיצד לפרש חוזה שחלק מתניותיו אינן מתיישבות זו עם זו. בכך עוסק פסק דין זה.

2.ואלה עיקרי העובדות הצריכות לעניין:

המוכרים הם הנתבעים כאן (להלן: "חדד") - רכשו דירה מקבלן ומכרו את דירתם לתובעים (להלן: "סגל").

בהסכם שבין חדד לסגל נקבע, מצד אחד, שמסירת החזקה בדירה לידי סגל תהא לא יאוחר משלושה חודשים מיום 25.6.2006. דהיינו, מועד מסירת החזקה נקבע ליום 24.9.06. מועד מסירת החזקה בדירה הוגדר כתנאי יסודי. נקבע גם, כי צד שיפר תנאי יסודי של ההסכם ישלם לצד האחר פיצוי מוסכם. אבל, ממש באותה נשימה נקבע גם כי: "על אף האמור לעיל ניתנת בזאת אופציה למוכר לשכור את הדירה עבור דמי שכירות של 350 דולר לחודש". וכמה זמן יוכלו חדד להישאר בדירתם במעמד שוכרים? בענין זה החוזה "שותק".

3.עובדה היא, שאינה שנויה במחלוקת, שחדד פינו את הדירה רק ביום 9.4.08. כלומר: כשנה ומחצית השנה אחרי המועד שנקבע למסירת החזקה לתובעים.

4.(א)טענת חדד בתמצית היא – שמדובר בשני הסכמים שהיו אמורים להתממש זה יחד

עם זה ("back to back"). מצד אחד הם היו אמורים לקבל את הדירה שרכשו מהקבלן ובד בבד הם היו אמורים למסור לסגל את הדירה שסגל רכשו מהם. ומתי כל זה היה אמור לקרות? על פי גירסת חדד – מדובר באירועים "שלובים" שלא נקבע מועד כלשהו לקיומם.

(ב)על פי טענת חדד, גם אם הדברים לא נאמרו במפורש, התנהגות הצדדים מלמדת על כך, שאכן בפועל, הם נמנעו במכוון מקביעת מועד מסירת החזקה בדירה והותירו אותו כאופק פתוח שיהפוך לממשות כמפורט לעיל. במילים אחרות; טענת חדד הייתה, שאומד דעתם המשותף של הצדדים הוביל אותם להסכמה, שמוטב להם שלא יקבעו מועד מחייב למסירת החזקה.

(ג)על פי הטענה הזו, מועד החזקה הנקוב בחוזה לא היה מכוון למסירה פיזית של החזקה בדירה לידי סגל, אלא מדובר במסירה "קונסטרוקטיבית". דהיינו: עד למועד הזה חדד יהיו הבעלים של דירתם וממועד זה ואילך – הבעלות בדירה תהא של סגל, אבל חדד יוכלו להישאר בדירה כשוכרים עבור סכום של דמי שכירות שהצדדים סיכמו.

5.וכמה זמן יוכלו חדד להישאר בדירה כשוכרים?

(א)סגל גורסים, כענין שבעובדה, שהתקופה המירבית שהצדדים התכוונו אליה הייתה של מספר חודשים ולכל היותר מחצית השנה.

מכל מקום, כך טענו סגל, הדין קובע (סעיף 41 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973: "שחיוב שלא הוסכם על מועד קיומו, יש לקיים זמן סביר לאחר כריתת החוזה...". לגרסתם, המועד שבו בפועל נמסרה להם החזקה בדירה, בודאי שאינו בגדר "זמן סביר לאחר כריתת החוזה" ומשום כך, קמה להם עילה של ממש לקבל את הפיצוי החוזי המוסכם.

(ב)חדד תקעו יתדותיהם בסיפא של סעיף 41 האמור.

בסיפא לסעיף נאמר שיש לקיים את החוזה.... "במועד שעליו הודיע הנושה זמן סביר מראש".

טענתם הייתה שרק ב-16.12.2007 הודיעו סגל ("הנושים") שהם עומדים על פינוי הדירה. הכוונה למסמך נ/1 – מכתב שנשלח על ידי עו"ד יעקב דיין – בא כוחם הקודם של התובעים. במכתב הזה נדרשו חדד לפנות את הדירה תוך 7 ימים. על פי הנטען, דרישה כזו - אינה סבירה. לטענתם, הזמן שחלף מאז נשלח המכתב ועד לפינוי בפועל – כשלושה חודשים ומחצית החודש –הוא זמן סביר ועל כן, הם פטורים מתשלום פיצוי כלשהו.

6.המונח "זמן סביר" בראי הפסיקה:

בענין שנדון בע"א 235/75 חסן ערפאת קדרי נ' מסדר האחיות צ'רלס הקדוש פד"י ל (1) 800 התעוררה שאלה מתי תשולם יתרת מחיר (של קרקע). אף שחוק החוזים (חלק כללי), טרם נחקק - בית המשפט (כב' השופט א. ויתקון) קבע כי: "מימים ימימה מקובל אצלנו שמקום שלא הוסכם על מועד קיומו של חיוב, יקוים החיוב תוך זמן סביר לאחר עשיית החוזה" (בעמ' 803).

הביטוי "זמן סביר" הוא ביטוי עמום. אין "סבירותו" של הזמן בנסיבות מקרה פלוני, כהרי "סבירותו" בנסיבותיו של מקרה אחר.

בענין שנדון בע"א 276/83 טרקטורים ומכון בע"מ נ' אספלט ופיתוח בע"מ, פד"י לח (4) 375. התעוררה שאלה ביחס לפרשנותו של הביטוי "אספקה משוערת". העובדות שם היו שבכתב הזמנה שנחתם על ידי הצדדים צויין: "אספקה משוערת – סוף אוגוסט", אבל בפועל הטרקטור שהוזמן הגיע מחו"ל ונמסר למשיבה רק באמצע חודש דצמבר.